אני זוכר שני מפגשים אישיים עם פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל. המפגש הראשון, נערך לפני כחמש עשרה שנה, בי"א תשרי תשמ"ה, בחדרו הקטן בחוג לפילוסופיה שבאוניברסיטה העברית בהר הצופים, בירושלים. במפגש זה ניסיתי ללבן עם הוגה דעות זה מספר סוגיות שהטרידוני, ובעיקר ניסיתי לרדת לסוף דעתו, כפי שבאה לידי ביטוי בהגיגיו הכתובים. שיחה זו, פרי יוזמתי, היתה חיונית מאד לכתיבת חיבור זה, במסגרת חובותיי האקדמיים. לצערי, אין לי זיכרונות מרובים מפגישה זו, מלבד מה שציינתי בגוף החיבור על תרומתה להבנה מעמיקה יותר של עמדותיו וכוונותיו של ליבוביץ, היכן שהדברים היו טעונים ליבון והבהרה.

המפגש השני, נערך זמן לא רב לאחר הראשון, אם כי לא הצלחתי לאתר את המועד המדויק. פגישה זו, סיבת קיומה ותוכנה, זכורה לי היטב, וליתר דיוק - היא הותירה בי רושם עצום ובלתי נשכח. ישעיהו ליבוביץ המנוח טרח להתקשר לביתי ולחלוק עמי את רשמיו מחיבור זה, ולבסוף אף הציע שניפגש. הפגישה נערכה בחדרו הדחוס ועמוס הספרים, בפקולטה למדעי הטבע, בגבעת רם בירושלים.

הפגישה נמשכה כשעתיים תמימות ושוחחנו על "עולם ומלואו", ובמהלכה התוודעתי לפן הרגיש והאנושי של מי שבימיו נחשב כאיש בוטה, חד כתער ונמנע מחשיפת רגשות. כאמור, חווית מפגש זה לא תחלוף במהרה, ואני רק מצר על כך שלא הבאתי עמי רשמקול ואף לא השכלתי לערוך תרשומת כלשהי של תוכן שיחתנו.

לפני חודשים ספורים, עשור ומחצה מאז כתיבת חיבור זה, החלטתי שהגיעה השעה לעורכו מחדש ולבחון אפשרות לפרסמו - ולו באופן מצומצם. מעיון בספריו ומאמריו של ליבוביץ ז"ל עולה כי הדברים לא איבדו מחיוניותם ואף לא נס ליחם וערכם האקטואלי.

נושא חיבורנו - "דת ומדינה" - נמצא על סדר היום הציבורי והחברתי של מדינת ישראל, מיום הקמתה ועד היום. סוגיה זו, במחזוריות משתנה, מטרידה רבים וגורמת למתחים חריפים ולקונפליקטים, המאיימים על שלמותה של החברה היהודית בישראל.

ליבוביץ ז"ל חזה לפני שנים רבות את החרפת המתחים והשסעים החברתיים עם מימוש פוטנציאל העלייה מברית המועצות לשעבר. ואכן, גלי העלייה בתחילת שנות ה- 90 טמנו בחובם בעיות ודילמות בתחומי הדת, ההלכה והלאום.

משום כך, העדפתי לא לשנות את המבנה הכללי של החיבור המקורי, תוכן הדברים, האנאלוגיה להוגים ואנשי רוח מתקופות שונות, וכן את המסקנות העולות מחיבור קצר זה.

הסתפקתי, אם כן, בשינויי עריכה, תיקוני לשון וסגנון, אשר הם כורח המציאות והזמן. כמו-כן, הוספתי הערות מעטות בגוף החיבור ובשוליו (כמו בעניין העלייה מבריה"מ לשעבר, כאמור לעיל, וכן בעניין אי-נקיטת עמדה ביחס לכת המורמונים, וכיוצ"ב).

ולבסוף, אף הוספתי עידכונים קלים בנושא המקורות הספרותיים הרלוונטיים, כולל דברים שנכתבו לאחר מותו של ליבוביץ ז"ל, לסוגיה הנידונה בחיבור זה.

מילה נוספת: חיבור זה במתכונתו החדשה מוקדש לזכרו של אבי המנוח, אשר בהתבוננות מעמיקה יכולתי למצוא קווי דמיון בינו ובין ליבוביץ ז"ל. מחד, אבי ניחן באמונה דתית חסרת פשרות שביטויה המעשי היה קיום תורה ומצוות, ברוח המילים הראשונות ב"שולחן ערוך", מילים שהיו חביבות עד מאד על ליבוביץ: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו" (שו"ע, או"ח סימן א', א').

מאידך, אבי היה רחוק מקונפורמיזם כרחוק מזרח ממערב. הוא אהב לאתגר את עצמו ומכריו בשאלות האמונה והמחשבה הקשות ביותר, ואף ניסה בכל כוחו ויכולתו להתמודד עמן נכוחה. ככל שזכור לי, הוא בדרך כלל רווה נחת מהשאלות יותר מהתשובות, ולכן אף קבע את עמדתו בסוגיות אלו בדרך המזכירה לא אחת את עמדת ליבוביץ ז"ל, קרי - ההכרעה האמונית-דתית היא הכרעה ערכית, אשר איננה מותנית בנימוקים ושכנועים רציונאליים כלל.

חיים עמר

תמוז/קיץ תש"ס