אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי א'

לכבוד פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שלום רב

אני מרשה לעצמי לפנות אליך עם בעיה אישית, קשה מאוד בעיני, כיוון ששמעתי עליך שאינך נמנע מלסייע לאנשים. מקווה אני שמא אדוני יוכל להאיר את עיני בפתרון בעיה זו, איך לחשוב ואיך להתנהג. אני סטודנט בן29. אני אדם שומר מצוות, שמשתדל להיות דתי ורוצה לעבוד את האלוהים בכל מה שרק אוכל. אלא מה, יש לי בעיה שיוצרת לי ניגוד עם התשוקה אל האלוהים. הבעיה היא שיש לי תשוקה לבני מיני שכמובן אסורה על-פי דתנו. כל ניסיונותיי להיפטר מתשוקה זו עלו בתוהו. האמן לי שאת כל ימי מאז שעמדתי על דעתי, אני מוציא בשאלה מה לעשות עם עצמי, שאוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. הדבר מדיר שינה מעיני ואין לי מנוח. כבר חשבתי לעצמי ללכת עם, להרגיש בלי. כלומר, לא משנה מה התשוקות שלי אבל להינשא ולהקים משפחה כדת וכדין. אלא מאי? - מתחבט אני עם מצפוני האם לספר לאשה שתרצני. כלומר האם היא עדיין תרצה אותי אם תדע שכך הדבר. שאלה זו גורמת לי מתח רב בניסיון ליצור קשר עם נשים שכן אני חש רמאי ולא אמין. וביותר חושש אני שמא מה שאסתיר היום יתגלה מחר. שאף אמנם אם כוונותיי טובות, לנסות לרסן את האש הזרה הזאת בזרועות אשה ובמסגרת משפחה אינני בטוח כלל בסיכויי להצליח. ואם כן, האם יימחלו לי עוונותי מאתמול. האם נכון לדעתך, מבחינת האמת הפילוסופית, או שמא אומר מניסיון חייך עלי אדמות, לא לספר או להסתיר אמת כזו מאדם שאתה הולך לחלוק עמו את אותו נושא עצמו?

עוד יורשה לי לשאול האם לדעת אדוני, אפשר שתפילות מתקבלות למרות החטא הזה? כלומר, האם אפשר שחטא זה הוא עומד בסטטוס אחר כלשהו מחטאים אחרים? בכלל, איך צריך אני להתייחס אל עצמי בנושא הזה?

הרשני לקוות שאינני מכביד עליך יתר על המידה עם שאלות שכן בעיני הן כבדות משקל ביותר. אין מילים בפי לתאר בפניך את אומללותי ואת חוסר היעילות והתועלתיות שלי כאדם שרוצה מאוד להגשים את עצמו הרוחני ברמה הכי גבוהה שהוא יכול. מאז ומתמיד חינכו אותי שהיכולת שלי רבה, וכך הציפיות שלי מעצמי גבוהות הן. דא עקא שהבעיה הזו כריחיים על צווארי, והיא מקשה עלי את העובדה מאוד.

אם אדוני חושב שאני לא כל כך שואל את השאלות הנכונות אשמח כמובן לשמוע.
לא נותר לי אלא לאחל לך "אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך". אני מקווה שתשיבני דבר במהרה.

בברכה נאמנה
מוצ"ש אסרו חג מתן תורה

שלום,
במצוקת נפשך פנית אלי בבקשת עצה ועזרה, וזה מחייב אותי להענות לך כמיטב יכולתי אע"פ שאינני כדאי והגון לכך, בהכירי כמה יכלתי זו מוגבלת – שהרי אין אני פסיכולוג ואף לא פה לתורה ולהלכה. אבל אין אני רשאי לעבור על "לא תעמוד על דם רעך" במקרה זה שבו "הדם הוא הנפש".

העולם של יצרך, תחושתך ותשוקתך זר לי, אולם אני יודע על מציאותו, ודומני שאני מבין – ואולי גם חש – את סבלך ואת מצבך "בין המצרים": בין הדחף הנפשי מזה ותודעת האיסור מזה. הדחף – אפשר שהוא טבוע בך וכפוי עליך. ואילו תודעת האיסור והעבירה באה לך מהכרת החיוב בעבודת ה', ואתה מדעתך ומרצונך הכרעת להכיר בחיוב זה. בזה נקרעה נפשך קרע עמוק, רב הסבל והיסורים, אולם מודעותך לקרע הזה היא דווקא עדות גדולה לאמונה בה' ותורתו שישנה בך.

אין לאדם שליטה על יצריו ועל הרהורי לבו, ואין כוח רצונו לבטלם או לחסלם.אבל במידה מסויימת – ואולי רבה מאד – הוא אדון למעשיו, וכאן מקום המאבק הגדול בנפשו המוטל עליו. המלה הראשונה בטקסט של השולחן ערוך היא: "יתגבר"! ממכתבך ומדבריך הנרגשים ניכר עד כמה אתה מודע לניסיון הקשה שנגזר עליך לעמוד בו. יש אומרים, שזכות גדולה היא לאדם המעולה להיות מועמד בניסיון, ושהיסורים הנפשיים הנגרמים לו בזה הם "יסורים של אהבה". אם נמנע אדם מן העבירה, כשהיצר מוסיף להדריך את מנוחתו ומונע ממנו סיפוק נפשי ואף מעורר בו חשש שמא אין הוא נאמן ברוחו עם ה' – יסמוך על מאמר חז"ל: "מי שבאה עבירה לידו ולא עשאה – מצווה גדולה עשה". ועוד יש לומר שהעושה את המצוה ללא סיפוק נפשי בעשייתה – עשה מצוה לשמה, ז.א מצוה שאין מתן-שכר בצדה, ואפילו לא סיפוק נפשי.

משכב-זכור מן העבירות החמורות הוא, ולא ייתכן למצוא לו היתר מן התורה בגלל טבעו או יצרו של העבריין; אבל בזה אין הוא נבדל מחילול שבת. העובר על אחת מעבירות אלה דינו סקילה – אם נעשו בעדים והתראה, ואם עבר בזדון בלי עדים והתראה ענשו כרת. ובכל זאת, מי שעבירה חמורה זו בידו – עדיין בן ישראל הוא, שחיוב שאר כלהמצוות מוסיף לחול עליו, ומה שקיים מהן – בגדר קיום מצוה הוא למרות העבירה החמורה שבידו. אמנם אין עשיית מצוה מכפרת על עבירה, אבל עבירה אינה מכבה את המצוה. אם העבריין מתפלל (בכוונה) – תפילתו תפילה היא.

שאלה חמורה אתה שואל אותי על דרכך בחייך להבא. ואני נבוך מאד: אין לי סמכות לשפוט אותך, ליעץ לך או להדריך אותך. אני נוטה לחשוב שאם אתה מקבל עליך ללחום את המלחמה הקשה בנפשך "לשם שמים", תיטיב לעשות אם תבקש למצוא את הנערה אשר – לאחר שתגלה לה את אשר בלבך – תבין אותך ואת כוונתך הטהורה ותאבה להיות עזר כנגדך. אותה תקח לאשה כדת וכדין, ויהיו לכם חיי אישות וחיי משפחה מלאים וכשרים, גם אם לא תצליח לעקור מלבך את המחשבות הזרות ולא תיפסק ממך המועקה הנפשית – אשר לא תעלים אותה מאשתך. אם תחזיקו מעמד – יהיה בכך משום מעשה של קידוש השם.

אם לא יפוג מלבך הפחד שמא לא תעמוד בנסיון ותכשל בעבירה מחמת חולשה במאבק הקשה שאתה נתון בו – הנני מביא לפניך את דבריו העמוקים של אחד ממורי החסידות (אע"פ שעולם ההגות החסידית בדרך-כלל זר מאד לרוחי):

"פעמים יש אדם עומד בנסיון גדול כל כך, עד שאי-אפשר לו שלא יחטא... ובזה הוא נחשב אנוס גמור דרחמנא פטריה, וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי-אפשר לנצחו שייך אונס... יש יצר גדול כזה שאי-אפשר באדם לכופו, והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף דעשה איסור, כיון דהיה אנוס. אבל האדם עצמו אינו יכול להעיד על עצמו בזה, כי אולי עדיין היה לו כוח לכוף היצר..." (צדקת הצדיק לר' צדוק הכהן מלובלין, סי' מ"ג)

אני מבין וחש את צרת נפשך – מזה, ואת כוונתך הטהורה – מזה, ואין לי אלא לחזק את ידיך בברכה חמה.

ישעיהו ליבוביץ

אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי ב'

פרופסור ישעיהו ליבוביץ הנכבד שלום רב!

עלי להתנצל כי אני גוזל מזמנו, וודאי יש לו דברים מהותיים יותר לעסוק בהם. אך בעייתי האישית שהינה בעלת אספקטים דתייםואמוציונליים אינה מאפשרת לי להתייעץ עם אדם כלשהו. לכן, פנייתי אליו.

ובכן, בקיצור, הנני בן למשפחה חסידית (אבי איננו חסיד יותר) ניצולת שואה. מיום שעמדתי על דעתי, ובתחילה טרם הגדרתי את הדבר לעצמי, נמשכתי לגברים, עובדה שגרמה לי יסורי נפש וגוף רבים במהלך לימודי בישיבה ומגורי בפנימיה.

כיום כשמובהרת לי עובדת היותי הומוסקסואל הנני עומד על פרשת דרכים (השתחררתי כבר מהצבא ועלי למצוא דרכי).

הדילמה היא כיצד ניתן לשלב את דת ישראל עם משכב זכר?

הקונפליקט הדתי מוצג בצורה נפלאה לתדהמתי ע"י משורר עברי מהמאה הי"ג בשם טדרוס אבולעאפיה הכותב:

בקרבי אש נדוד הבעיר צבי חן
בפיהו נחלי חמאה ונפת
אשורנו ולא קרוב ועיני
בגן עדן אבל ליבי בתופת.

מעניין שקונפליקט דומה לא היה נחלתם של משוררים עבריים מאותה עת כיהודה הלוי ושמואל הנגיד...

ע"פ השגתי המעטה את שיטתך תטען כי היצר המיני ההומוסקסואלי הינו דבר שיש לוותר עליו למען עבודת השם שהיא הערך. דא עקא, לגבי דידי זוהי מהות המטביעה את חותמה על החיים בכלל ועל חיי האישות או המצוות הכרוכות בכך בפרט. אמנם גדולי ישראל בהם הרמב"ם אינם מקבלים גזירה זו כדטרמיניזם וסבורים כי בכוח האדם ורצונו להתגבר ע"כ אך לעניות דעתי טרם ניתנה הדעת לבעייה זו ומהותה וזאת עקב הפחד הנפשי מהעיסוק בה וכן מהבורות בחינת "זר לא יבין".

אהיה אסיר תודה לכבודו אם יואיל לענות לי דעתו בנושא.

כל טוב ותודה.

שלום,
אני חש בדבריך את המועקה הנפשית שאתה שרוי בה, ואני מעריך את הכנות שבפנייתך אלי - אך ספק אם אוכל לעזור לך במצוקתך.

אתה מן האנשים שנגזרה עליהם הגזרה הקשה להיות המועמדים בנסיון, ואעפ"י שאין בכל אדם הכוח לעמוד בו - אין הוא בן-חורין ליסוג ממנו. בנסיונות של התגברות על דחפים ואינטרסים אישיים החזקים ביותר הועמדו אברהם אבינו ואיוב, והעמידה בנסיונות כאלה - גבורה גדולה היא. אני, שלא הועמדתי בנסיון מעין אלה ולא הוכחתי את יכלתי לעמוד בו, אינני רשאי לתבוע מאנשים אחרים גבורה שלא נתבעה ממני. אבל לא לשיפוטי אתה עומד, ואף לא לשיפוטם של בני-אדם אחרים, אלא זהו ענין שבינך לבין קונך נותן התורה, ולא תוכל להמלט מהכרעה אישית.

אם "דת ישראל" בלבך ונגד עיניך, ואתה שואל "כיצד ניתן לשלב אותה עם משכב זכר" (הניסוח שלך) - התשובה ברורה וחד-משמעית ואינה משאירה מקום להתחמקות: השילוב אינו אפשרי - האיסור של משכב זכר מן התורה הוא מוחלט ואינו משאיר פתח היתר. הוא נכלל בשלושת הדברים (רק שלושה דברים!) שהם בגדר ייהרג ולא יעבור. אם במסגרת עבודת ה' יש שנדרש מהאדם ויתור על החיים - עאכו"כ ייתכן שיידרש ממנו לדכא את יצרו, אף אם יצר זה הוא "מהות המטביעה את חותמה על חייו". ייתכן שהמקבל עליו את העול של עבודת ה' דן את עצמו לסבל וליסורים בחייו, אך כנגדם הוא נעשה מודע לכך שהוא נמנה עם "גבורי כוח עושי דבר ה'" - המדרגה הגבוהה ביותר שאדם יכול להשיג.

מי אני כי אתן לך הוראה והדרכה? אין אני יכול אלא להעמידך על חומרתה של ההכרעה המוטלת עליך - והיא מוטלת כולה עליך לבדך, ואין אדם יכול לסייע לך.

אין אני יכול לברכך אלא בברכה הקשה "חזק ואמץ".

ישעיהו ליבוביץ

אני מזכיר לך את דברי חז"ל: "אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא" (חג' ט"ז). [הערה שהוסיף ליבוביץ בכתב יד בשולי המכתב].

[וראו גם מאמר קצר של יחיאב נגר (המתבסס על שיחות מתועדות שקיים ליבוביץ עם אישים שונים) שפורסם ביהדות-nrg בו נטען כי מעבר לעמדה הקונבנציונלית-אורתודוקסית הזו שמציג ליבוביץ, חלה התפתחות בעמדתו לפיה ייתכן כי בעתיד ההלכה תצטרך להכיר גם בתופעת ההומוסקסואליות. אבל ככל מאמר פרשני, יש להתייחס לדברים בעירבון מוגבל]