במחזור השנתי של קריאת התורה בשבתות, משבת בראשית תשמ"ו
עד שמחת תורה תשמ"ז, זכיתי בתפקיד – מטעם הטלויזיה הלימודית של גלי צה"ל – של שידור
שיחה על פרשת השבוע. לשידור זה הוקצבה רבע-שעה כל יום ששי לפני כניסת השבת ; לאחר
ניכוי דברי הפתיחה של השדרנית נותרו לי כ-12 – 13 דקות לשיחה.
במסגרת זו של השידורים ל-49 ערבי שבת – ל-54 סדרות התורה
(ומגילת קהלת) – לא נתכוונתי ללמד חומש ולא לפרש את התורה מאוצר הפרשנות בדרכי הפשט
והדרש והרמז והסוד, המדרש והאגדה, ולא מן המחקר המדעי, ולא מחידושים פרשניים משֶלי
(אעפ"י ששערי הדרש לא ננעלו בפני כל אדם). אף לא יכולתי לסקור כל סדרה מבחינת תכנה,
סיפוריה ומצוותיה. לא נתכוונתי אלא להעיר כל פעם על אחד מפרטי הדברים המרובים שבכל
סדרה, על אחד מענייניה, על אחד מפסוקיה או אף על מלה מסוימת שה, או על דבר מדברי
המדרש או מן הפרשנות המסורתית – על פרט שנראה לי ראוי לשימת-לב ושמשך אותי להעיר
עליו. גם בעניינים שבהם כבר קדמוני אחרים ולא היה לי לחדש ו מאומה לא נמנעתי מלחזור
להציגם ולהטעימם, אם נדמה היה לי שכדאי לעשות זאת משום שלא הושם להם לב כל-צרכם.
מערכת ארבעים ותשע השיחות לא תוכננה מראש, ואף לא היתה
שיטה קבועה בבחירת הנושאים לשיחות. הדברים נאמרו כפי שעלו בדעתי מפעם לפעם, לפעמים
בהתאם למה שהיה ידוע לי בנושא הנדון, לפעמים בהקשר שבינו ובין דברים אחרים בתורה או
במה שנאמר או נכתב על אודות התורה, ולפעמים בהתאם לאסוציאציה עם ענייני דיומא.
בדרך-כלל נתכוונתי להתייחס לענייני אמונה יותר מאשר לעניינים היסטוריים או
פילולוגיים. השידורים בוצעו בצורת שיחה חפשית, עפ"ר אף ללא הכנה בכתב ; וזה מה
שמסביר כמה דברים שבסגנון ובניסוח. מדי שבוע בשבוע הועברו הדברים כלשונם מסרט
ההקלטה של הטלוויזיה הלימודית אל אחד העיתונים היומיים בארץ.
לשורת שידורים זו היה הד רב בקהל הצופים-המאזינים. מדי
שבוע בשבוע היו מגיעות אלי, במכתב או בטלפון, הערות ושאלות למה שנאמר בשידור, בקשות
להסביר דברים שלא פורשו כדבעי במסגרת רבע-השעה, או אף לאפשר לקראם מודפסים. לפיכך
סוכם להוציאם-לאור בצורת ספר. אולם ידוע שאינה דומה ראיה לשמיעה, ובדומה למאמר
חז"ל: "דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב" (והכוונה היא ליחס שבין תורה-שבעל-פה
לתורה-שבכתב) – ניתן לומר שדברים המובאים לעיני הקורא מחייבים ניסוח מדוייק ומדוקדק
יותר מאותם הדברים עצמם כשהם מבוטאים בדיבור שוטף שנקלט בשמיעת האוזן. לפיכך היה גם
לשון השידורים טעון תיקון סגנוני, וכן היה צורך בקיצוץ של דברים שחזרו ונשנו בכמה
שידורים, משום שבין שידור לשידור היו לפעמים רווחי-זמן של כמה חדשים, שבהם הדברים
הספיקו להשכח ; ואילו בספר הם מונחים יחד לעיני הקורא. לעומת זה, במקרים אחדים
ניתנו השלמות לדברים שמקוצר יריעת רבע-השעה רק נרמזו ולא פורשו בעל-פה. אולם
בדרך-כלל נמנעתי מעריכה של החומר שתשנה את אופיו מסדרת הערות לחיבור שיטתי ; ובזה
הדברים מובאים לפני הקוראים.
תודתי נתונה ליעל צדוק (מן הטלוויזיה הלימודית), שהיתה
מקדימה לכל שידור דברי-פתיחה נאים ; וכן לפזית פיין (מן העתון "חדשות") שטרחה
בפרסום השידורים בעתון. בעריכת הספר סייעה בידי אשתי ד"ר גרטה ליבוביץ בעצות לכמה
תיקונים ובקריאת ההגהות. תלמידי-חברי אפרים יעקב טרח טירחה מרובה באיסוף החומר,
בהגהות ובהבאת החומר המתוקן לבית-הדפוס.
ישעיהו ליבוביץ
ערב יום מתן תורתנו תשמ"ח