לפי סדר קריאת פרשיות התורה בשבתות, השנה, בהתאם ללוח השנתי, שתי הפרשיות האדירות "אחרי מות" ו"קדושים" מחוברות ונקראות יחד.

‏קראתי להן שתי הפרשיות האדירות. בוודאי, אין אנו מוסמכים ואין אנו רשאים לתת ציונים לפרשיות התורה, ואף-על-פי-כן לא נוכל להימנע מלהתייחס יחס אמוציונלי מיוחד לשתי הפרשיות האלה: "אחרי מות", שחלקה הראשון הוא עבודת יום הכיפורים, ו"קדושים", פרשת "קדושים תהיו", אשר כבר בפי חז"ל נקראת "פרשה שבה כלולים גופי תורה", ויש בה 53‏מצוות, ‏ובחלק השני של כל אחת משתי הסדרות האלה פרשת עריות - הסדר המציאות הסקסואלית, המטיל על מרכיב ביולוגי, פסיכולוגי וקיומי זה של האישיות עול של סייגים ואיסורים שמשמעותם אינה אלא קבלת עול מלכות שמים. "אני ה' אלהיכם" (או "אני ה'") חוזר ונשנה כ- 20 פעם באותן שתי סדרות.

‏וכמעט תרפינה ידי אדם אשר מוטל עליו להגיד משהו בשלוש-עשרה דקות על שתי הסדרות האלה.

‏ברצוני להתייחס אל מלה אחת בלבד, שהיא אמנם מעין מלת-מפתח בשתי הסדרות האלה, בלועזית היינו אומרים – "מונח אופרטיבי": וזה מונח הקדושה.

‏הסדרה השניה פותחת בפסוק העצום: "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלהיכם". ובסדרה הזאת עצמה ענין הקדושה, או הקידוש של עם ישראל, חוזר ונשנה פעמים רבות: "והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלהיכם. ושמרתם את כל-חקֻתי ועשיתם אותם, אני ה' מקדשכם... והייתם לי קדושים, כי קדוש אני ה'"; ועוד ועוד.

‏אלה הם צווים וייעודים נעלים ביותר, ועם זה אין כמותם פסוקים, ביטויים וניסוחים המסוכנים יותר מבחינת האמונה. שהרי הם ניתנים להתפרש, וכך פורשו - בשגגה, ולפעמים גם בזדון - כאילו יש בעם ישראל מטבעו משהו שמַקנה לו משמעות של קדושה. תפיסה זו משחררת את האדם מישראל מן האחריות, ומקנה לו בטחון לגבי דברים אשר אסור שיהיה האדם בעל בטחון לגביהם, משום שהם מן הדברים שהם מגמה ותכלית וחיוב ומשימה ופרוגרמה, ואינם נתונים. הפיכת מושג הקדושה, כתפקיד וכמשימה המוטלת על עם ישראל, לתכונה המושרשת וטבועה בעם ישראל - זו הפיכת האמונה לעבודת אלילים.

‏ודבר זה כבר ידעו הקדמונים. כשהותקן סדר קריאת הפרשיות, ובהצמדה לכד נקבעו הפטרות לפרשיות השונות - יש שההפטרה מקבילה ותואמת את הפרשה, אבל במקרים מסוימים היא מכוונת דווקא נגד אינטרפרטציה מוטעית ומטעה של הפרשה. ובצורה הנמרצת והנוקבת ביותר אנחנו מגלים זאת בשתי הפרשיות של קדושת יום הכיפורים ושל הקדושה המוטלת על עם ישראל.

‏שלוש הפטרות צמודות לשתי הפרשיות האלה, לפי המקרה: אם כל אחת מהן נקראת לחוד, "אחרי מות" לחוד ו"קדושים" לחוד, או אם הן מחוברות יחד; ויש גם הבדלים בין מנהג האשכנזים ומנהג הספרדים. אבל הצד-השווה בכל שלוש ההפטרות הוא שהן מן הדברים הקשים ביותר שנאמרו בפי הנביאים על עם ישראל כפי שהוא בפועל, לעומת מה שהוא חייב להיות.

‏ההפטרה ל"אחרי מות", אשר לפי מנהג האשכנזים נקראת גם בשבת שבה "אחרי מות" ו"קדושים" נקראות יחד - ההפטרה שמקבילה לכאורה ל"קדשים תהיו, כי קדוש אני... אני ה' מקדשכם" - היא דברי עמוס: "הלוא כבני כֻשיים אתם לי, בני ישראל, נאום-ה'".

‏אמנם עמוס, ככל הנביאים ובעיקר כתורה עצמה, מטעים שביציאת מצרים הבדיל ה' את ישראל משאר העמים. אולם הפסוק, שנכּלל בקריאת-שמע "אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" הוא שטר ששוברו בצדו: "...להיות לכם לאלהים". אם אין אתם מקבלים את אלהותי, אין לכם ייחוד. עמוס מבטל גם את הייחוד הזה, משום שבו-כשלעצמו אין חידוש. לאחר השוואת ישראל לבני כושיים הוא מוסיף: "הלוא את-ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתים מכפתור וארם מקיר". כל העמים, גורלם בהיסטוריה נקבע על-ידי אדון ההיסטוריה. המייחד את עם ישראל אינו אלא מה שהוטל עליו לקיים - מה שהוטל, לא מה שאירע לו.

‏ולכן יכול הנביא עמוס לומר דברים המבעיתים היום את הרואים עצמם כמאמינים, והמאמינים בסגולה מיוחדת של עם ישראל ולא במשימה מיוחדת שהוטלה עליו: "הנה עיני ה' אלהים בממלכה החטאה, והשמדתי אותה מעל פני האדמה, אפס כי לא השמיד אשמיד את-בית יעקב, נאום-ה'" . בית יעקב קיים ועומד כעם שעליו מוטלת עבודת ה'. אבל אין לו שום הבטחה, שבגלל עבודת ה' שהוטלה עליו, גם אם אין הוא מקיים אותה - מובטחת לו ממלכה ומובטחת לו ארץ.

שתי ההפטרות האחרות הצמודות לסדרות האלה הן פרקים ביחזקאל, שהם מן התוכחות הקשות ביותר במקרא. "הודע את-ירושלים את-תועבותיה" – "עיר שופכת דם בתוכה... נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך. אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעושק בתוכך, יתום ואלמנה הונו בך . אנשי רכיל היו בך... זימה עשו בתוכך... טמאת הנִדה עִנו-בך. ואיש את-אשת רעהו עשה תועבה... נשך ותרבית לקחת... שריה בקרבה כזאבים טורפי טרף" וזה מוסמך ל"קדשים תהיו... אני ה' מקדשכם".

‏הדברים הקשים האלה ביחזקאל אמורים עלינו. באותו יום שאני משוחח אתכם בשידור זה פתחתי את עיתון הבוקר, ומצאתי אותו מלא כתבות על מעשי רציחה שנעשו בקרבנו ומעשי רציחה שעשינו באחרים, ומעשי זימה וזנות ותועבה ואונס וגזל ושוד, ואין צריך לומר - עבודה זרה. ועם כל זה, יש אנשים הטוענים: אנחנו מטבענו עם קדוש.

‏אנחנו נצטווינו להיות עם קדוש - ולא היינו עם קדוש. וזה מה שאומרת לנו הסמכת שתי הסדרות לשלוש ההפטרות.