לפנינו ספר עתיק בלבוש חדש, ספר אקטואלי בדורנו היום משתי בחינות: הוא דן בעניני אֵבל – והלא רב מספר האבלים בקרבנו; הוא דן בעניני מוות – והלא כולנו אמנם דרוכים במאמץ עליון להקמת חיינו החדשים, אך המוות משתלב בכל פעולה הנעשית, אנו חיים בצל המוות. מלחמה בתקופתנו, ובפרט המלחמה בה נאבק היישוב ומדינת ישראל, מלחמה טוטלית היא לחיים ולמוות, לחייל בחזית ולאזרח בעורף כאחד.

המוות הוא "סוף כל האדם והחי יתן אל ליבו" (קהלת). יותר מזה: המוות הוא סיומם וסיכומם וכותרתם של החיים. לזה כוון ודאי רבי מאיר, מגדולי דור המשנה, באומרו: "וירא אלהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד" (בראשית א') – במקום טוב מאד תקרא "טוב מוֹת". כל צמיחה מגיעה לקצה הטבעי, והמחייב את החיים, מחייב גם את המוות.

תורתנו תורת חיים, אך מאחר שהמוות בכלל החיים מובן שהיא מטפלת גם בו. גישתה לטיפול זה אופיינית מאד לדת ישראל: יש בה צירוף של הרגשה קוסמית-מטפיזית נוכח הוד המוות ואימתו, עם גישה ריאליסטית לצורכי החי האָבל. צירוף זה לכאורה מתמיה; אולי יש להתנסות בו ממש בחיים כדי לעמוד על כל הברכה שבו. הוא משלב את כיבוד המת עם ניחום החי ובזה משכך ומרכך את הכאב. העברת נקודת הכובד באבלות מזכרון המת אל זכרון החובות והמצוות המוטלות על החי בקשר למות המת, העסקת האָבל על ידי כל הגינונים של דיני אבלות לשם הסחת דעתו – מעידה על תפיסה פסיכולוגית עמוקה ועדינה ביותר.

ספר זה יעיד כי אין כל צורך במודרניזציה מלאכותית; הדברים רבי רושם כפי שהם, אם רק ניתנת ההסברה הדרושה.

תפקידה של הוצאה זו להביא דברים אלו לידיעתו ולהבנתו של האדם המודרני מישראל, בן הדור הלוחם, הצועד בגיא צלמות לקראת החיים.

ד"ר ישעיהו ליבוביץ