א.  היש מקום לחידושים ולמודרניזציה בתוכן החגים ?

ב.   היש מקום לחידושים ולמודרניזציה בצורת חגיגת החגים ?

     (השאלות כוללות גם את חג העצמאות).

ג.    כיצד אפשר לקרב בני נוער "חפשיים" לחגי המסורת ?

ד.   האם וכיצד יכולים החגים להביא לקירוב ולמיזוג העדות והגלויות ?

     היש לאחד מנהגים ומסורות שונות, או שמא יש לתת לזמן לעשות את שלו?

התשובה על המשאל "על צורת חגיגת החגים" תלויה בתשובה על שאלה, הקודמת ל-4 השאלות שהוצגו - מאחר שרק מתוך תשובה זו מקבלות ארבע השאלות משמעות מוגדרת, שאלת-היסוד היא : האם החגים נתפסים כאינסטיטוציות דתיות, ז. א. כנוסחאות קבועות של עבודת ה' המוטלת על האדם, או אם הם נתפסים כאינסטיטוציות אנושיות-עממיות, שנועדו לספק צרכי האדם או העם, בתור ימי בידור, זכרונות היסטוריים, הווי פולקלוריסטי וכד' ?

מבחינת הגישה הראשונה - התשובות על השאלות (א) ו-(ב) הן שליליות: כל משמעותו של החג אינה אלא בתכנו הדתי, וכל ביטול של תוכן זה (הקרוי בלשון נקיה "חידוש בתוכן") אינו אלא ביטול משמעות החג והפיכתו לחינגא חסרת טעם, ערך ומובן ; אשר לצורת החגיגה - אין המשמעות הדתית של החגיגה מתגלית ומתבטאת אלא בקבלת צורת החגיגה המוכתבת לאדם ע"י הדת, ולפיכך גם כל "חידוש" בצורה מחסל את ערכו ומובנו של החג. כל חגיגה שאדם חוגג לא בגלל היותה מצוה אלא משום שהוא מחפש ומוצא בה פורקן לנטיות שלו - אינה "חג לה' " אלא סתם בידור, בדומה לקולנוע.

מבחינת הגישה השניה - אין שום טעם להאחז בתוכן או בצורה של חגי היהדות המסרתיים, ואין טעם לקיימם בכלל : לא זו בלבד שניתן לשנותם או להחליפם באחרים, הכל לפי טעם הדור ולפי נוחיות הבריות ולפי רוב ההנאה שניתן להפיק מהם, - אלא שאף יש לשנותם או להחליפם, שהרי החגים המסרתיים עמוסים גילויים או אסוציאציות שאינם בגדר בידור או זכרונות לאומיים או הווי, ושמפריעים את הגילויים החפשיים של הנאת האדם.

ענין לעצמו הוא יום העצמאות, שהוא לפי מהותו חג חילוני-לאומי. צורת חגיגתו הנאותה היא צירוף של טקס הנפת הדגל עם שמחות עממיות. יש להצטער על כך שעיקרו של חג זה אצלנו נעשו גינונים צבאיים - מיסדר ומיצעד, אולם מצורה זו של חגיגת יום זה אין להמנע במדינה שבה אין הממלכתיות מתגלמת בשום תופעה של אזרחות - אלא בצבאיות בלבד.

לשאלה (ג): אי-אפשר "לקרב בני נוער חפשיים לחגי המסורת". לחגי המסורת אין משמעות ואי-אפשר לחוש קירבה להם, אם אין האדם מקבל עליו עול מלכות שמים ; לאדם ה"חפשי" חגים אלה זרים ומוזרים. הנוער ה"חפשי" על-כרחו יימשך יותר אחרי הכדורגל ואחרי בריז'יט בארדו מאשר אחרי חגי המסורת - אלא אם כן יחדלו מלהיות חגי המסורת היהודית וייעשו אירועים ספורטיביים והצגות קולנוע. קירוב הלבבות לחגי המסורת דורש חינוך יסודי של האדם והבאתו לידי קבלת עול תורה ומצוות. בהעדר חינוך זה מתגלם יחס "הנוער החפש"' ל"חגי המסורת" בפרשת המוקיונים הישראלים בניו-יורק, שלא נמנעו ממופע ביום-הכיפורים.

התשובה על שאלה (ד) מובנת מעצמה - בהתאם לגישה הראשונה או השניה.