בעיית ההחזקה בשטחים או פינויים אינה קשורה קשר ישיר בבעיית השלום והבטחון. על סמך המציאות המדינית היום יש להניח שאין בכלל סיכוי לשלום ישראלי-ערבי בעתיד הנראה לעין, וזאת ללא קשר לשטחים - וממילא אין גם סיכוי לבטחון. אנו נידונים לחיות תקופה ארוכה במצב של סכנת מלחמה מתמדת, והשאלה היא - כיצד נחיה בתקופה ההיא, ומה תהיה דמותה של מדינת ישראל שעליה נצטרך להגן בגופנו בתקופה ההיא.
הכללת אחד וחצי מיליון ערבים בתחום השלטון היהודי פירושה - עירעור מהותה האנושית והיהודית של המדינה והרס המבנה החברתי-סוציאלי שהקימונו בה; ניתוקה של המדינה מן העם היהודי בעולם ומהמשכה של ההיסטוריה ושל המסורת היהודית, חורבן העם היהודי והשחתת האדם בישראל.
ב"א"י השלמה", שבה יהיו מלכתחילה אחד וחצי מיליון ערבים, לא יהיה פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד, ואנחנו ניהפך לעם של מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים, ובעיקר - שוטרי חרש; המדינה ההיא תהיה בהכרח מדינת משטרה, והמוסד המרכזי בה יהיה הש.ב. אם לפני שנים אחדות רווחה הסיסמה: "הטובים לטיס!" - ייאמר בעתיד: "הטובים לש.ב.!" דבר זה ישפיע בהכרח על האווירה הרוחנית והמוסרית במדינה ובחברה, הוא ירעיל את החינוך, יחניק את המחשבה החפשית ואת חופש הביקורת - וכל זה בסקטור היהודי של המדינה; ואילו בסקטור הערבי יוקמו מטעם השלטון הישראלי מחנות ריכוז ועצי תליה. זו תהיה מדינה שאינה ראויה להתקיים ולא כדאי יהיה לקיימה.
השחיתות תהיה איומה. הערבים המשועבדים ישתדלו לשחד את פקידי השלטון הישראלי כדי להשיג רשיונות, זכיונות, היתרי נסיעה וכו´, וגם אנחנו נעסוק בשיחוד מנהיגים ערביים כדי לקנות לנו קוויזלינגים שיהיו נאמנים לשלטוננו. שום מפלגה יהודית לא תוסיף לעסוק בעניינים היהודיים הכלולים בפרוגרמה שלה, אלא דאגתה של כל מפלגה תהיה לקנות את הבוחרים הערבים, שקולותיהם יבטיחו את שלטונה של מפלגה זו על היהודים ועל הערבים כאחד.
כל דאגותיהן של המדינה ושל ממשלתה יהיו מכוונות לבעיה אחת בלבד: כיצד לקיים את השלטון של יהודים על ערבים וכיצד להסדיר את היחסים בין שני העמים. בעיה זו תהיה ספציפית למדינת ישראל, ללא קשר לבעיות העם היהודי בכללותו ולבעיות היהדות בקרב העם היהודי. לפיכך אף יינתק הקשר הנפשי בין המדינה ובין העם היהודי בעולם כולו, ולמדינה תאבד תודעת היותה מדינה יהודית. היא תהיה מדינה לוואנטינית, בדומה ללבנון, שכולה אינה אלא מנגנון שלטוני-מינהלי, ללא כל תוכן רוחני ותרבותי מסויים. ליהודים בגולה, שעדיין יש להם תודעה יהודית, לא יהיה כל ענין במדינה ההיא, ולכן יאפס גם כל סיכוי לעליה יהודית גדולה מן הגולה.
על כל אלה נוספת הבעיה הדמוגרפית: לאחד וחצי מיליון הערבים, החיים חיים אנושיים בריאים, יש ריבוי טבעי שנתי של 40,000 - 30 נפש. היישוב היהודי, שבו נתערערו היסודות הנפשיים האנושיים-דתיים, מגביל את הילודה, ויש לו כ-40,000 הפלות לשנה. מסתבר, שאם תקום "א"י השלמה", שבה יהיו כבר מלכתחילה כ 40% ערבים, היא תיהפך תוך תקופה קצרה ביותר למדינה בעלת רוב ערבי, והשלטון היהודי לא יוסיף להתקיים אלא אם יהיה לו אופי כשלטון הלבנים על הכושים ברודזיה.
לפיכך אין לנו ברירה אלא להסתלק מן השטחים בעלי האוכלוסיה הערבית הגדולה, שאין ביכולתנו להפכם לשטחים יהודיים. מאחר שאין סיכוי לשלום בעתיד הקרוב, עלינו להתבצר במדינתנו היהודית ולהחזיק בה מעמד באופן שנוסיף לחיות חיים שיש בהם ערך אנושי ויהודי. אין בטחוננו תלוי בגבולות מסויימים. מבחינה הצבאית קיומנו מובטח - גם בגבולות לא נוחים במובן האסטרטגי - כל זמן שיוסיפו לפעול שני הגורמים הפועלים היום: (1) יכלתנו לקיים צבא מודרני, בעוד שהמדינות הערביות - בגלל נחשלותן החברתית והתרבותית - עדיין אינן מסוגלות לכך בדור הזה, אפילו אם יוסיפו לקבל נשק מודרני מן החוץ; (2) החסות האמריקנית, המונעת התערבות רוסית פעילה בתחומנו. אם לא יתקיימו שני התנאים האלה, לא יועילו לנו גם גבולות על הירדן ועל הסואץ.
בסיכום: אין לדון בבעיית השטחים מבחינת השלום (שאין להשיגו בשעה זו) ולא מבחינת "הבטחון" (המדומה), אלא רק מבחינת דאגתנו לעתיד הצפוי למהותה האנושית והיהודית של מדינת ישראל.