"ויצא יעקב" – במה הוא יוצא מבית אביו לגולה? הוא יוצא מצויד בבכורה ובברכה אשר בהן זכה בדרכים עקלקלות, בדרכים שבהן מעורבות זכות וחובה. אבל מלבד הציוד הזה, שבו נכלל הייעוד הגדול שמגיע אליו מאברהם אבינו, אין בידו מאומה. במקלו הוא עובר את הירדן, כפי שהוא מעיד בעצמו עשרים שנה לאחר-מכן על הפרשה הדרמטית שבה היה מעורב, כשרכש את הבכורה ואת הברכה. המאורע הראשון הגדול הוא החלום הנבואי אשר הוא זוכה בו. אותו חלום, אשר דורות על דורות של לומדי המקרא, פרשני המקרא ודרשני המקרא מגלים בו רמזים וסודות ומשמעויות עמוקות. אבל לאחר החלום הזה, כשיעקב מקיץ משנתו, הוא נודר נדר. והנדר הזה הוא תמוה מכמה וכמה בחינות, ולפרשה הקטנה הזאת של נדר יעקב אני רוצה להקדיש את הדקות המעטות העומדות לרשותנו.

הנדר הזה תמוה קודם-כל מבחינה זו, שלאחר ההתגלות האלהית הגדולה והייעוד העצום הכלול בחזון החלומי, יעקב כאילו מדבר רק על סיפוק צרכיו הגשמיים: על לחם לאכול ובגד ללבוש, וחזרה בשלום אל בית אביו. יתר-על-כן, הוא כאילו מתנה תנאי: אם יסופקו לו צרכיו וה' יהיה בעזרו – כך אפשר להבין – אז יהיה לו לאלהים. אבל ניתן לפרש את הדברים האלה בצורה אחרת לגמרי, וכך גם הובנו הדברים על-ידי לומדי חומש בראשית בכל הזמנים ובכל הדורות. יעקב אבינו איננו מתנה כאן תנאי לקבלת עול מלכות שמים. "והיה ה' לי לאלהים" אינו השכר שהוא מצפה לו, אלא כלול במה שהוא דורש – לחם לאכול ובגד ללבוש וחזרה לבית אביו ושה' יהיה לו לאלהים. אבל הפרשנות המדרשית מעמיקה בדבר הזה יותר, והיא הופכת את נדרו של יעקב מבקשה שהוא מעלה לסיפוק צרכיו להתחייבות שהוא מקבל על עצמו כלפי אלהים. והנה אני קורא את לשון המדרש: "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך אשר אנכי הולך" – "בדרך": ישמרני מלשון-הרע, בהתאם לפסוק: "וידרכו את לשונם קשתם שקר"; "ונתן לי לחם לאכול": ישמרני מגילוי-עריות, בהתאם לרמז הידוע של "הלחם אשר הוא אוכל", הוא האשה; "ושבתי בשלום אל בית אבי", פשוטו כמשמעו: הימנעות משפיכות-דמים; "והיה ה' לי לאלהים": ישמרני מעבודה זרה. זאת אומרת, שיעקב איננו מבקש סיפוק צרכיו, אלא הוא מבקש שיעזור לו ה' שיעשה את חובתו, שימנע ממנו לשון-הרע ושפיכות-דמים וגילוי-עריות ועבודה-זרה. הנדר הזה הוא התחייבות דתית-אמונית גדולה מאד, ואיננו בקשה למתן שכר.

אבל הפרשנות המדרשית מעמיקה בעניין זה יותר, בצורה שהיא כמעט מבעיתה. המדרש עומד על כך שיעקב התגלגל למצב אשר בו, מבחינת פשט הדברים, הוא מתחנן על לחם לאכול ובגד ללבוש, משום שאין לו שום דבר: במקלו הוא עובר את הירדן, והוא מתחנן לשוב בשלום, משום שהוא נמצא במצוקה גדולה ובסכנה גדולה. אבל מה גרם לו להימצא במצב הזה? העובדה שאת הבכורה ואת הברכה רכש בדרכים עקלקלות, וגרם בזה לשנאת עשו אחיו, אשר בגללה נאלץ לברוח ולגְלות. והמדרש אינו נושא פנים ליעקב, ואומר את הדבר המבעית: כל אותם הדברים אשר יעקב ביקש להימנע מהם, כולם באו עליו. הוא ביקש להימנע מלשון-הרע, והנה מה אירע לו ולביתו? "ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם", ומלשון-הרע הזה נתגלגלה מכירת יוסף וירידת אבותינו למצרים. יעקב ביקש שיימנע גילוי-עריות בביתו, והנה אירעו בביתו פרשת ראובן ובלהה ופרשת יהודה ותמר. הוא ביקש מאד לחיות בשלום ולהימנע משפיכות-דמים, ואירעה פרשת שכם ושמעון ולוי – המעשה אשר אמנם יש לו צידוק והצדקה ("הכזונה יעשה את אחותינו"), ואף-על-פי-כן הוא מעשה מקולל אשר את קללתו יעקב מזכיר לפני מותו, עשרות שנים לאחר המאורע. כל מה שביקש יעקב שיימנע ממנו בא עליו: פרשת לשון-הרע, פרשת גילוי-עריות במשפחתו, פרשת שפיכות-דמים ואפילו פרשת עבודה-זרה – רחל מכניסה את התרפים של אביה לביתו, ויעקב צריך אחר-כך לדרוש מבניו להסיר את אלהי הנכר אשר "בתוכם". כאן אנחנו מגלים שאלהים איננו נושא פנים גם לבחיריו. אדרבא, אפשר לומר: דווקא לבחיריו אין הוא נושא פנים. לכן בחיר האבות, אשר משיג את הייעוד האלהי המכוון אליו, עוברים עליו כל האירועים הקשים האלה. הוא נכשל בכל הכשלונות האלה משום שבדרכו להגשמת ייעודו לא הלך בדרך הישרה.