הסדרה הקרויה "תולדות יצחק" איננה לאמיתו-של-דבר הביוגרפיה של יצחק אבינו אלא תחילת הפרשה של תולדות זרעו, בניו ואחריהם בני-בניו – פרשה שהיא, מבחינת היקפה, עיקרו של חומש בראשית.

על יצחק אבינו חומש בראשית מוסר לנו מעט מאד. על ילדותו ונעוריו אין אנו יודעים מאומה, פרט לאירוע הגדול, שהוא הלך עם אביו לעקדה. רק המדרש המאוחר מספר שהיה בהליכה זו, מצד יצחק, מעשה של מסירות-נפש. מה שהחומש מספר לנו זה בעיקר פרשת הולדת בניו, אירועים בין הבנים האלה, אירועים ביניהם ובין אביהם.

מתולדות חייו של יצחק אנו שומעים רק על המשולש יצחק-רבקה-אבימלך, שהוא מעין חזרה על פרשת אברהם-שרה-אבימלך; ואנו שומעים על הבארות אשר כרה. וזה דווקא דבר מעניין. יצחק, שלכאורה נראה כדמות פסיבית ביותר, הוא היחיד מבין שלושת אבות האומה אשר מנסה להגשים את הייעוד של ירושת הארץ על-ידי התנחלות-של-ממש בה. אברהם, ויעקב אחריו, הם נודדים ורועי צאן. רק יצחק – עליו אנו למדים שהוא זורע ומשקה, והוא מוציא יבול מן הארץ. אבל, כאמור, מיד לאחר דברים אלה אנחנו מכירים אותו כזקן אשר למעשה יצא מן החיים הפעילים, עיוור-למחצה, יושב בביתו, והדברים מתגלגלים ללא שיתוף פעולה מצדו.

לעומת זאת פרשת יעקב אבינו, המתחילה באותה סדרה עצמה, היא מבחינת ההיקף עיקרו של חומש בראשית, והיא מעלה דמות אנושית שאותה אנו מכירים לכל פרטיה ודקדוקיה. דמותו האישית של יעקב מצטיירת בחומש בראשית בבהירות רבה, בצורה חיה ומגוונת הרבה יותר לא רק מזו של יצחק אלא אפילו מזו של אברהם, אשר על ילדותו ונעוריו אין אנו יודעים מאומה. הרי אפילו אמו של אברהם אין אנו יודעים עליה מאומה, ורק מדרש מאוחר מאד נותן לה שם משונה, שאין לו שום מקור במקרא.

לעומת זאת, את חייו של יעקב אנו מכירים מהורתו ולידתו, מילדותו ומנעוריו. זו פרשת חיי אדם במלואם, על המאבקים, ההישגים, הכשלונות והנצחונות שבה. שומני שלא אטעה, שמבחינה היסטורית פרשת חייו של יעקב אבינו, כפי שהיא מסופרת בחומש בראשית, היא הביוגראפיה האישית הראשונה הידועה לנו בספרות העולם. דמותו של יעקב היא האנושית ביותר בין האבות. אמנם, גם הוא מן "המהלכים לפני ה'", אבל הליכה זו, במקרה של יעקב, מתגלמת בפרשת חיים הכוללת סבל אנושי, ייסורים אנושיים, נסיונות קשים, נסיונות שבהם מתנסה גם האדם הרגיל, והמובנים לנו, בני-האדם הפשוטים, אולי יותר מאשר הנסיונות בהם הועמד אברהם אבינו במעמדו לפני ה'.

בפרשת חייו של יעקב יש משום קנאה ותחרות, דברים שבינו לבינה, מאבקים על קניין ורכוש, צער גידול בנים, תחרוּת, כשלונות ונצחונות. יעקב אבינו בעצמו, בזקנתו, אומר על ימי חייו שהיו מעט ורעים בהשוואה לתולדות חיי אבותיו, ועל כך עומדים המדרשים המאוחרים. תנחומא אומר: "הרבה ייסורים עברו עליו". מדרש מאוחר מאד שם בפי הקדוש-ברוך-הוא את הדברים על יעקב: "לא עשיתי לו נסים מעולם". ניתן לומר, מצדנו, שכל חייו של יעקב היא פרשת נסים נסתרים, אבל נסים גלויים באמת אין בחייו. אישיותו של יעקב אבינו מורכבת ומסובכת. הוא, מצד אחד, "התם", הכינוי הראשון שניתן לו. יחד עם זה הוא חכם ומתוחכם, ולפעמים גם ערום. הוא, יושב האהלים המודרך על-ידי אמו, מתגלה לאחר-מכן כאיש המעשה וכאיש ההישגים אשר אשתו איננה מובאת לו מן החוץ. את נשיו וכן את רכושו הוא משיג בזכות כוחו, עבודתו ופיקחותו. מאהבת אשה הוא מתמסר למלאכה, לעבודה שהוא עמל בה שנים על שנים. הוא, שמצד אחד מתגלה כירא את אחיו ומתרפס לפניו, הוא שרה עם אלהים ואנשים. ולא זו בלבד אלא שסמוך למותו אנו שומעים מפיו, להפתעתנו הגדולה, שהוא כבש בארץ הכנעני משהו בחרבו ובקשתו, דבר שלא סופר לפני-כן.

כל המיועד לו הוא משיג בדרכים עקלקלות ומסובכות. ברור מלכתחילה שהוא נועד לקבל את הייחוד של אברהם אבינו, אבל הוא מגיע אליו בדרכים מפולפלות ועקומות. הבכורה והברכה שנועדו לו, האשה שנועדה לו, העושר והקניין, שום דבר מזה לא ניתן לו בדרך הישרה, אלא הוא נאלץ להשיגו במאבקים קשים, בהתגברות על מכשולים ובכשלונות. אולם יחד עם זה הוא זוכה לחלום הנבואי הגדול, ואחר-כך עוד שלוש פעמים מתגלה לו אלהים ומנחה אותו בדרכו בחיים. ולבסוף האיש הזה, יעקב, אשר "עקב את אחיו", נעשה לישראל אשר שרה עם אלהים ואנשים, ולא לחינם נקרא על שמו עמנו, אשר דרכו בהיסטוריה, מהרבה בחינות, מקבילה לדרך הזאת של אבינו יעקב.