[תגובה וביקורת למאמרו של אסא כשר "פאראדוכס, סימן שאלה" , אשר דן באמרה המפורסמת של ליבוביץ: "הדת היהודית יוצרת את האמונה שעליה היא מושתתת. זהו פאראדוכס לוגי, אבל אינו פאראדוכס דתי."]

כשר אינו חולק על טענתו של ליבוביץ מצד תוכנה ומהותה אלא רק מצד ניסוחה. מה שכשר אומר הוא שהשימוש במינוח "פרדוקס לוגי" הוא לא לעניין כאן. אם באמת יש כאן פרדוקס, מתאים דווקא לכנותו פרדוקס דתי. בעצם, אומר כשר, הרי כל פרדוקס הוא ביסודו לוגי – "מן הסימנים המובהקים של הקשיים המושגיים ושל המבוכות הלוגיות", ולכן מה טעם להוסיף עליו תווית "לוגי"? אם ברצוננו לציין פרדוקס בתווית מסוימת, כדאי לרשום על התווית את המערכת המושגית שבתוכה מתעורר הפרדוקס. אם מדובר במערכת פיזיקלית, אז זה יהיה פרדוקס פיזיקלי, אם במתימטית – פרדוקס מתימטי, אם בסמנטית – פרדוקס סימנטי, ואם בדתית – פרדוקס דתי. לכן הפרדוקס שבדברי ליבוביץ, אם אמנם יש בהם פרדוקס, הוא פרדוקס דתי, לכאורה בסתירה למה שליבוביץ אומר.

אבל מה שעושה כשר במאמרו הוא נסיון להפיג את הפרדוקס בדרך שהוא קורא לה "כופר בעובדות ובאשמה". בעצם, אומר כשר, מה שנראה כפרדוקס אינו אלא פרדוקס לכאורה. אם מעמיקים בטענתו של ליבוביץ והיא מתבארת ומתבהרת היטב, מתברר שאין כאן שום פרדוקס. כשר מניח את אותו משפט מפורסם של ליבוביץ על שולחן המנתחים, עושה לו אנאליזה מדוקדקת, ומגיע בסופו של דבר למסקנה המתבקשת – "אין פאראדוכס". הניתוח הצליח והחולה חי. ואם אין בכלל פרדוקס, אז כמובן שאין פרדוקס דתי, וזה לכאורה בהתאמה גמורה לדברי ליבוביץ.

איזמל המנתחים שבו אוחז כשר עשוי מן ההבחנה בין מערכת חוקים רגולטיבית (מכוונת) למערכת חוקים קונסטיטוטיבית (מכוננת). ההלכה, שהיא היא הדת היהודית מבחינת התגלמותה במציאות, היא מערכת חוקים קונסטיטוטיבית, וכתבי הקודש הם אחת האינסטיטוציות שלה. במובן זה, הדת היהודית יוצרת את אמונתה, אם המונח "אמונתה" כאן מכוון אל כתבי הקודש. ואמנם כך הדבר, שכן כתבי הקודש הם הביטוי המזוקק ביותר והמרוכז ביותר של יסודות האמונה של הדת היהודית מבחינת תכליתה – עבודת השם (שכשר מזהה כידוע עם התנגדות פעילה לכל גילוי אפשרי של אלילות). במובן זה מושתתת הדת היהודית על אמונתה, אמונה המתגלמת בטקסט של כתבי הקודש. נמצא שמאמרו של ליבוביץ אמת. הדת היהודית גם מושתתת על אמונתה – המוצאת את ביטויה בכתבי הקודש, והיא גם יוצרת את אמונתה – בקבעה שאותם הכתבים הם אכן כתבי הקודש שלה.

אפשר להשוות את זה אולי ליחס שבין מדינת ישראל למגילת העצמאות. מבחינה תוכנה של מגילת העצמאות, הרי היא מבטאת את עקרונות היסוד שעליהם מושתתת (ליתר דיוק: מתימרת להיות מושתתת) מדינת ישראל החדשה. מהיבט אחר, הרי מגילת העצמאות אינה אלא יצירה של מדינת ישראל החדשה. בפאראפראזה על דברי ליבוביץ אפשר לומר "מדינת ישראל יצרה את מגילת העצמאות שעליה היא עומדת".

האם הצליח כשר במשימתו? אני סבור שכן, אם אכן המשימה היא הפגת הפרדוקס שלכאורה. אבל אם המשימה היא הבהרת טענתו של ליבוביץ – אז התשובה היא לא. לפי הבנתי, חותר אותו היגד של ליבוביץ יותר עמוק מן המעמקים שכשר הגיע אליהם (ושאין להמעיט כלל בחשיבותם). נדמה לי שליבוביץ טוען שיש פה באמת פרדוקס, ולא רק לכאורה, וכדרך כל פרדוקס הוא אמנם פרדוקס לוגי, ולכן כך קורא לו ליבוביץ. אבל, מצד שני, מה שמוחזק בצדק לפרדוקס מבחינה לוגית (ולא רק נראה לכאורה כפרדוקס), איננו פרדוקסלי מבחינת מהותה של הדת היהודית, משום שעצם הפרדוקס הזה הוא הוא מהותה של הדת היהודית, ולכן זה אינו פרדוקס דתי. באיזה מובן מושתתת היהדות על אמונתה? במובן זה שכל קיומה וכל תכליתה עומדים על האמונה בהשם ובקבלת החובה לעובדו בדרך של קיום מצוותיו. כתבי הקודש הם אכן ביטוי מרוכז ומזוקק של אמונה זו. באיזה מובן יוצרת היהדות את אמונתה? במובן זה שהיא הקובעת והיא הפוסקת מה ואיך היא עבודת השם בפועל, ומה הביטוי המעשי של התודעה האמונית ושל אותן מצוות ממש האמורות בכתבי הקודש. וזוהי ההלכה. הפרדוקס כאן הוא, שמצד אחד טוענת היהדות שאותן מצוות ניתנו לה מלמעלה – תורה מן השמים – ולכן קיומן הוא בגדר של עבודת השם, ומצד שני מתברר שהמצוות שעל פיהן נוהגים היהודים למעשה הן כולן מעשה חקיקה של בני אדם – תורה שבע"פ – ולכן קיומן הוא בעצם עבודת הרבי. זהו אכן פרדוקס בעל עוצמה ובעל השפעה כבירות, ואין פלא שהוא מוצא את ביטויו בדיונים רבים העוסקים בשאלת מקור הסמכות של המצוות.

ולבסוף, יש מקום לשאול, איך תיתכן מערכת מציאותית, ריאלית, קיומית, כדוגמת הדת היהודית, שכל מהותה היא פרדוקסלית? הרי עיקרו של הפרדוקס הוא הסתירה שבו, ואיך תיתכן סתירה במציאות? והתשובה היא – תיתכן גם תיתכן. אם נלך לתופעה המציאותית, הריאלית, הקיומית, המכונה "האורגניזם החי", נראה שבדיוק אותו סוג של פרדוקס מאפיין גם את מהותו. מי שרוצה להעמיק בזה ילך למאמריו של ליבוביץ. אני אסתפק הפעם רק ברמז: "האורגניזם החי יוצר את איבריו שמהם הוא עשוי".