אני לא יודע אם ישעיהו ליבוביץ היה אוהב את זה, אבל בכל
זאת, השנה, רובו של יום הכיפורים עבר עליי במחיצת הספר החדש, "רציתי לשאול אותך
פרופ' ליבוביץ...", שרובו ככולו "מכתבים אל ישעיהו ליבוביץ וממנו".
אני לא יודע אם ישעיהו ליבוביץ היה אוהב את זה, אבל בכל
זאת, את ליבי משכו במיוחד ארבעה מכתבים, מתוך מאות חילופי הדברים הגודשים את חמשת
השערים של הספר, בארבעים ותשעה פרקים, בחמש מאות עמודים ומעלה.
אלה לא מכתבים שנכתבו ברוח הידועה, בצירוף היחודי של ידע
ועמקות, חריפות ותקיפות, בסגנון שיצר את תדמית ההופעה של ליבוביץ, לא חשוב על איזו
בימה, בתור "ההצגה הטובה ביותר בעיר". לא חסרים בספר מכתבים כאלה. יש בהם אפילו
ביטויים חריפים יותר ממה שנשמע בראש חוצות ועורר מהומה ממושכת. אבל יש בצידם גם
מכתבים מפתיעים של הודאה בטעות. מכתבו של ד', הנכתב בתוך הסערה בדבר "פרס ישראל",
מביע צער על השימוש בביטויים קיצוניים ומציע ביטויים חלופיים, כדי שיהיו "הדברים
מתקבלים בצורה מובנת יותר ואולי אף רגועה יותר". בתגובה, כותב לו ליבוביץ: "אני
חייב לך תודה עמוקה...על התוכחה שאתה מוכיח אותי מתוך אהבה. אני מכיר בצדקתם
ונכונותם של דבריך אלה. לשון אחר - אני מודה שעשיתי שגיאות, והיטבת לעשות שהעמדת
אותי עליהן" (עמ' 416)
במכתב אחר ,כבר עשר שנים קודם לכן, כותב ליבוביץ, בלי
לזוז מדעותיו: "אינני מכחיש שיש מקום להרהר אם השימוש במונח "נאצי" היה במקומו, גם
אם מצורת הבאתו ע"י כתב העתון לא ברור לקורא באיזה הקשר השתמשתי בו" (דהיינו לא
הקשר ההשמדה, אלא הקשר שנות השלושים הראשונות בגרמניה; עמ' 410).
אני יודע שישעיהו ליבוביץ לא היה אוהב את זה, אבל בכל
זאת, אני מצביע על ארבעה מכתבים שנגעו לליבי, מפני שמתבטאת בהם, באופן עדין ומשכנע,
נקודת המבט המוסרית. ליבוביץ לא היה אוהב את התואר הזה, מפני שבשפה שעיצב לשם ביטוי
השקפתו הדתית, פירוש המילה "מוסר" היה פחות או יותר "ערך עליון", כלשהו. ובכל זאת,
כיוון שבשפה שלי אדם "מוסרי" אינו אדם בעל ערך עליון, כלשהו, אלא אדם בעל נאמנות
עקרונית להגינות, לכבוד האדם, לעקרונות הדמוקרטיה וכיוצא באלה, אני מרשה לעצמי
לקרוא למכתבים אחדים של ליבוביץ בשם המתאים להם בשפתי שלי, "מכתבים מוסריים".
כל אחד מן המכתבים הללו הוא תגובה לקריאת מצוקה. בשום
תגובה אין ויתור של ממש על אף אחת מדעותיו הדתיות של ליבוביץ, אבל בכל אחת מהן
ליבוביץ ממש יוצא מגידרו כדי להתנסח באופן שיביע הזדהות עם כאב המצוקה. הנה דוגמה
אחת, הפשוטה ביותר.
"לפני כארבעה חדשים הגעתי לבית חולים פסיכיאטרי", כותבת
אלמונית, "עם דחף חמור להתאבדות. במסגרת בית החולים היו לי שני נסיונות התאבדות...
לאחר קבלת תרופה מתאימה במסגרת מחלקה סגורה... ולאחר נקיטת שקרים ודברי עורמה
הצלחתי להשתחרר מבית החולים.
היום אני עובדת... אני חיה בהרגשה ובידיעה הקשה
שאני זכאית בדיני אדם וחייבת בדיני שמים... אני יודעת שאין מעשה יותר חמור מבחינה
אמונית מן המעשה של נטילת נפשי בכפי... מה נדרש ממני על מנת לכפר על מעשי (שקרים,
עורמה והחמור מכל התאבדות)? האם
יש כפרה למעשי? אודה לך מעומק ליבי אם תשיב
לי".
"-- היקרה", משיב ישעיהו ליבוביץ.
"אני פונה אליך
במילה "היקרה" לא משום שיגרה-שבמכתב אלא כביטוי למה שאני חש כלפיך בכנות. מכתבך
המציג את הסבל הקשה שעבר עליך ואת המצוקה הנפשית שעדיין את שרוייה בה בעקבות המאורע
האכזרי ואת מאמצך להיחלץ ממנה – כל זה נגע מאד לליבי. מאד מאד אני מעריך את גבורתך
שבשיבתך לעבודה תקינה, ואני רואה בזה סימן טוב להמשך דרכך.
ואשר ל"כפרה" שאת
מבקשת על הרהורי עבירה שהיו לך – הנני להגיד לך מתוך הכרתי והבנתי העמוקות ביותר
שלא חטאת ואין את זקוקה לכפרה. את זכאית לא בדיני אדם בלבד אלא אף בדיני שמים. אם
מה שעשית נראה לך היום כחטא ומעורר בך רגשי חרטה – לא בזדון עשית מה שעשית אלא
בלחצו של גורם שלא היתה לך שליטה עליו... ואם עדיין לא נחה נפשך מזה, הכירי על כל
פנים שהיסורים שעברו עליך ודאי מרקו כל שמץ של עוון שאת חוששת (בטעות) שהיה בך.
מעתה אין עליך אלא להסיר את הדאגה והמועקה מלבך וללכת ברוח שקטה ובשלמות נפשית
בדרכך בחיים התקינים, לזכות גדולה ייחשב לך שעמדת בנסיון הקשה. ומאחר שנוצרה
הכרה-שבכתב בינינו, אני מצפה ומקווה שאוסיף לשמוע ממך כיצד את מצליחה להתקדם בדרכך
זו."
(מכתב זה מופיע בעמ' 194. שלושת האחרים מופיעים בעמ' 181-177 ובעמ'
233-232).
סגנונו של המכתב האחרון הוא מופלא, כמעט לא ייאמן על רקע תפיסתו
הדתית של ליבוביץ, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכל מכתב אחר באותו פרק.
פעמים רבות מספור כתבתי על ישעיהו ליבוביץ, להבנתו
ולכבודו. פעם כיניתי אותו "יהודי של יום הכיפורים" ואני בטוח שהכינוי הזה היה חביב
עליו מאין כמוהו. השנה, במלאות חמש שנים לפטירתו, בהופעת אוסף המכתבים שלפנינו,
קיבל הכינוי עוד שני גוונים מוסריים של משמעות, יום כיפורים שיש בו הודאה, יום
כיפורים שיש בו הושטת יד עדינה, מתוך חמלה טהורה.