אסא כשר - השפעתו של ישעיהו ליבוביץ

1. שאלות של השפעה

הבא להתבונן היטב בישעיהו ליבוביץ באספקלריה של שנת היובל מוצא את עצמו מתבונן לא רק בישעיהו ליבוביץ עצמו, בעמודי כתביו ובתמונות חייו, אלא גם בהקשרים השונים שבהם אמר מה שאמר והיה מה שהיה.

הבא להתבונן היטב באדם מעניין, המביא לידי ביטוי את דעותיו או את מידותיו, בתוך הקשר מורכב, חברתי או תרבותי, ערכי או עובדתי, מוצא את עצמו מתבונן לא רק באותו אדם ולא רק באותו הקשר, אלא גם בהשפעות ההדדיות שלהם.

מתבקשות, איפוא, כמו מאליהן, שאלות כאלה, בדבר ליבוביץ וכל ההקשרים שבהם חי, פעל והתבטא. מתבקשת השאלה, כיצד השפיעו עליו הנסיבות של שלושים שנותיו הראשונות, החינוך הביתי, ההשכלה המדעית, ההכשרה הרפואית, ההתמחות הפילוסופית, במיוחד בגרמניה. מתבקשת השאלה, כיצד השפיעו עליו הנסיבות של ששים שנותיו הבאות, שראו את מלחמת העולם השנייה ובתוכה השואה, את הקמת המדינה, את מלחמת ששת הימים, את תהפוכות החברה הדתית, את מלחמת לבנון. ומתבקשת השאלה, האם כל מה שאמר היה ביטוי של עמדות בסיסיות קבועות או של מסקנות העולות מהן בדבר שאלות השעה, או שמא היתה להקשרים מסויימים השפעה גם על עמדותיו הבסיסיות. אלה הן שאלות מעניינות כשלעצמן וחשובות לכל מי שבא להבין את ליבוביץ על בוריו, אולם לא בהן אני בא לעסוק כאן¹.

השאלה שתעמוד כאן על הפרק היא השאלה בכיוון ההפוך: כיצד השפיע ליבוביץ על סביבותיו. מובן מאליו, שלפנינו לא שאלה פשוטה אחת, אלא משפחה מסועפת של שאלות שונות בנוסח דומה: כיצד השפיע ליבוביץ, באיזו מידה ובאיזו איכות, על בני קבוצה מסויימת, בסוגייה מסויימת, בתקופה מסויימת. זוהי משפחה מסועפת של שאלות, גם מכיוון שליבוביץ היה איש אשכולות, גם מכיוון שהעם היהודי הוא מיגוון של קבוצות וזרמים, גם מכיוון שהחברה הישראלית לא חדלה למצוא לעצמה עניינים לענות בהם, בנחת או בסערה, במהלך תקופה כלשהי, עד שהיא זונחת אותם לאנחות, לפי שעה או לדורות. לפיכך, כל שאלה של השפעה אמורה להתנסח במונחים של השפעה על בני קבוצה מסויימת, השפעה בעניין מסויים והשפעה במהלך תקופה מסויימת. בעמודים הללו נעסוק בכמה שאלות של השפעה, הנראות לנו חשובות ומעניינות במיוחד, בהקשר הנוכחי של התבוננות בליבוביץ באספקלריה של שנת היובל. התמונה המצטיירת בתשובות לשאלות הללו נראית לנו גם היא חשובה ומעניינת: ככל שהמדובר בנדבך עמוק יותר של עולמו של ליבוביץ, כך היתה השפעתו על סביבותיו קטנה יותר. בלשון אחרת, ככל שהיתה לו השפעה ניכרת על סביבותיו, היא היתה חלקית ושטחית, לעיתים קרובות מדומה, לא פעם מתוך אי הבנה. בלשון ציורית, מתוך התשובות לאותן שאלות של השפעה עולה תמונת "הפירמידה ההפוכה של ההשפעה": דקה להפליא בקומת המסד, רחבה להפליא בקומת הטפחות. נתבונן, עתה, בפירמידה הזאת, מלמטה למעלה.

2. פילוסופיה של היהדות

רבים ניסו להבין את עמדתו של ליבוביץ בשאלה מרכזית זו או אחרת. מעטים ביקשו לגלות את המרכיבים היסודיים ביותר של הגותו. בודדים הצליחו לעשות זאת, באופן יסודי ואחראי.² במובן זה ניתן לומר, כי רק בודדים מבינים את ליבוביץ אל נכון, גם את שורשי שיטתו, כפי שהם באים לידי ביטוי בכל הענפים של כתביו ונאומיו, וגם את מכלול ההיבטים של התוכן, המבנה והסגנון.

כדי להבין את טיבו של כל נסיון רציני להבין את ליבוביץ אל נכון, נתאר לעצמנו נסיון רציני להבין את הרמב"ם אל נכון. מי שבא להבין את שורשי שיטתו של הרמב"ם, חייב להצטייד, ראשית, בהבנה נאותה של כלי המחשבה הפילוסופית, כפי שגובשו במסורת האריסטוטלית, ושנית, בהיכרות מספקת עם המושגים, ההנחות והשיטות של התיאולוגיה היהודית והתיאולוגיה האיסלמית, כפי שהתבטאו בימי הביניים והגיעו לידיעתו של הרמב"ם. בעזרת אלה, יהיה עליו לפרש אל נכון את מורה נבוכים של הרמב"ם, הווה אומר, לפרש את היצירה הזאת באופן שתצטייר כתשובה טובה לשאלה נעלמה³. לאחר מכן, יהיה עליו לפרש אל נכון את מורה נבוכים בצד משנה תורה, בצד אגרותיו של הרמב"ם ובצד היבטים אחרים של כתביו ומעשיו, הווה אומר, לפרש את המכלול כמערכת תשובות יסודיות טובות למערכת שאלות יסודיות נעלמות. לא קל, איפוא, להבין את הרמב"ם ועוד יותר קשה היה להבין אותו, אלמלי היה בידינו ספרו מורה נבוכים.

לא קל, איפוא, להבין את ליבוביץ, מה גם שאין בידינו ספר שמקומו בעולמו של ליבוביץ יהיה מקביל למקומו של מורה נבוכים בעולמו של הרמב"ם וככל הידוע הוא גם לא הניח אחריו ספר כזה. דרושה הבנה נאותה של המחשבה הפילוסופית החדשה, במיוחד זו של קאנט; דרושה היכרות מספקת עם המושגים, ההנחות והשיטות של ההגות היהודית, במיוחד עם הבעיות המעסיקות אותה; דרושה פרשנות מוצלחת של כתביו הדתיים, למרות שהופיעו במקוטעין ולא במתכונת של מורה נבוכים; ודרושה פרשנות כזו של מכלול ההיבטים של פעילותו.

בודדים מבינים את ליבוביץ אל נכון. יתר על כן, המבינים את ליבוביץ אל נכון לא מוכרחים ולא מחוייבים לקבל את כל שורשי שיטתו וענפיה ולהזדהות עם מכלול ההיבטים של התוכן, המבנה והסגנון. אין, איפוא, כל תימה, אם נמצא שלא היתה לליבוביץ השפעה, במובן הקיצוני של הנעת חלק מסביבתו לקבל את כל המרכיבים היסודיים של שיטתו ואת כל מה שמתחייב מהם.

3. רעיונות פילוסופיים בדבר היהדות

אולי יהיה מי שיסבור, כי השפעה במובן קיצוני כזה היא נדירה עד כדי כך שאין טעם לצפות להופעתה. כשלעצמי, אינני סבור כך, אולם אין כאן מקום להאריך בזה. כאן, מוטב לבדוק האם היתה להגותו של ליבוביץ השפעה של ממש, לא בהיקף המלא של המכלול השלם, אלא בהיקף צנוע יותר, שהוא בעל משמעות למרות שהוא נתלש מתוך המכלול. נתבונן, לדוגמה, בהשפעת הרעיונות של ליבוביץ בדבר יחסי דת ומדע, יחסי דת ומוסר ויחסי דת ומדינה. לאחר מכן נאמר כמה דברים בדבר מקומן של המצוות ביהדות, לשיטתו של ליבוביץ.

נחזור ונדגיש, כי קבלת עמדתו של ליבוביץ בדבר יחסי דת ומדע, לדוגמה, בלא לקבל את שורשיה של עמדה זו במכלול השלם של שיטתו, אינה ראוייה להיחשב קבלת עמדתו באותה שאלה, במלוא מובן המילה. אדם אינו מקבל את הכרעת הדין של בית המשפט, במלוא מובן המילה, אם הוא מזדהה עם הקביעה "אשם", אבל אינו מקבל את נימוקיה של הכרעת הדין, כפי שהובעו בחוות הדעת של השופטים. עם זאת, ייתכן שעצם הכרעת הדין לחובת הנאשם, מעוררת את האדם לשאול את עצמו, מה יש לו עצמו לומר לזכותה של הקביעה "אשם". אם האדם ישכנע את עצמו בצידקתה של הכרעת הדין הזאת, לא יהיה מקום לומר עליו כי קיבל אותה, אם לא יהיה שותף לנימוקי השופטים, אבל יהיה מקום לומר עליו כי הושפע, במובן מסויים, מהכרעת הדין של השופטים.

3.1 דת ומדע

על רגל אחת, עמדתו של ליבוביץ בדבר יחסי דת ומדע מתנסחת במונחי ההבחנה הרווחת בין המצוי לבין הרצוי, שהיא ההבחנה הפילוסופית הידועה בין מישור העובדות לבין מישור הערכים. לשיטתו, עולמה של הדת היהודית הוא עולמו של ערך עבודת האל, של ריסון הרצון האנושי, של החובה לקיים את המצוות, על פי ההלכה, שעה שעולמו של המדע הוא עולם העובדות המתגלות והמוסברות בהתאם לשיטות המחקר המדעי, שאין לתבונה האנושית מנוס מהן. כיוון שהמדובר בשני מישורים שונים, לא תיתכן סתירה בין מה שעולה מן המדע, בדבר העובדות והסבריהן, לבין מה שעולה מן הדת היהודית, בדבר החובה לציית לנורמות מסויימות ⁴.

נסיונות להפיג כל מתח בין עולמה של הדת היהודית לבין עולמו של המדע המודרני הופיעו בתחום ההגות היהודית לפני ליבוביץ,⁵ אבל ההפרדה המוחלטת בנוסח ליבוביץ נוצרה ונוסחה ברוח אחרת. אין ספק, כי הרעיון של הפרדה מוחלטת כזאת קנה לו מעמד בקשת העמדות המוכרות בעולם הרעיונות של הדת היהודית. זוהי השפעה מעניינת של ליבוביץ על המיגזר המשכיל של החברה האורתודוכסית בישראל, עד כמה שזו מעסיקה את עצמה בעניין היחסים שבין דת למדע.⁶ נוצר הרושם, כי עמדה זו מקובלת בתוך אותה חברה, הרבה יותר מאשר מכלול שיטתו של ליבוביץ. אם יתברר, כי הרושם הזה מוצדק, כי אז תהיה בכך עדות להשפעה נוספת של ליבוביץ על אותו מיגזר, בעניין זה.

3.2 דת ומוסר

בשפתו של ליבוביץ, היתה למונח "מוסר" משמעות מסויימת, שונה מן המשמעות של מונח זה בהקשרי דיון אחרים. לפיכך, לפני שבאים להעריך את מידת ההשפעה של הרעיונות של ליבוביץ בדבר יחסי הדת היהודית ו"המוסר", ראוי להבחין בין שתי משמעויות שונות של המונח ולדון גם ביחס שבין הדת היהודית לבין המוסר, במשמעות אחת של המונח, כפי שהופיעה בשפתו של ליבוביץ, וגם ביחס שבין הדת היהודית לבין המוסר, במשמעות שנייה של אותו מונח, כפי שהיא רווחת בהקשרי דיון אחרים.

בשפתו של ליבוביץ, "מוסר" פירושו ערך עליון, לדידו של אדם כלשהו, הווה אומר, ערך שידו תהיה על העליונה בכל התנגשות בינו לבין ערך אחר, לדידו של אותו אדם. "אדם מוסרי", בשפתו של ליבוביץ, הוא אדם שהשליט על חייו ערך עליון כזה. ראוי לשים לב לכך, כי תוכנו של אותו ערך אינו מעלה ואינו מוריד. הערך העליון של אדם מוסרי יכול להיות נפשע ומתועב בעיני זולתו, מבלי שתיגרע בכך ההצדקה לראות בו "אדם מוסרי". זו אינה משמעות המונח "מוסר", כשהמדובר ב"תורת מוסר" זו או אחרת, בדיון שיגרתי בתחומי הפילוסופיה של המוסר, האתיקה או הפוליטיקה. לדוגמה, למשטר הדמוקרטי יש מעמד מוסרי חיובי, מפני שהוא מושתת על רעיונות ההגינות ⁷. בהקשרים כאלה, המונח "מוסר" אינו מציין ערך מסויים, אלא עקרונות ליישוב הוגן של קונפליקטים בין תכניות מעשיות המבטאות ערכים שונים.

אם "מוסר" פירושו ערך עליון כלשהו, הרי יחסי "דת ומוסר", בשפתו של ליבוביץ, הם היחסים שבין הערך המתבטא בדת היהודית לבין כל ערך עליון אחר. לשיטתו של ליבוביץ, היחסים הללו הם בדרך כלל יחסי התנגשות חזיתית. עבודת האל על פי ההלכה אינה מתיישבת עם מתן ערך עליון לכיבוד האדם באשר הוא בעל תבונה. עבודת האל על פי ההלכה אינה מתיישבת עם מתן מעמד עליון לטבע, לעם, למדינה, לאדם מסויים וכיוצא באלה. עבודת האל על פי ההלכה אינה מתיישבת גם עם עבודת האל שלא על פי ההלכה, אם כי כאן ההתנגשות לובשת צורה יותר מורכבת ⁸. לא קשה למצוא תפיסה דתית שתבטא עימות בין רעיון העליונות המוחלטת של עבודת האל על פי ההלכה לבין רעיון המעמד העליון של היבט מסויים של העולם, כגון המדינה. עם זאת, תפיסה שיש בה הד של ממש לרעיון העימות הכולל אני מוצא רק במסגרת המציבה במרכז הפרשנות של הדת היהדות את מושג האלילות⁹. תפיסות אחרות מתנסחות במונחים של "עימות, אבל..." ונבדלות זו מזו בהיקף ההסתייגות מן העימות. תפיסות שיש בהן הכרה בקדושה מהותית של העם או של הארץ או של "מקומות קדושים", לא נותר בהן הרבה משורשי רעיון העימות.

אם "מוסר" אין פירושו ערך עליון כלשהו, אלא מה שהתבטא בתורות פילוסופיות בדבר "עקרונות המוסר" או "יסודות הצדק", כי אז "יחסי דת ומוסר" הם היחסים שבין מה שמתבטא בדת היהודית לבין מה שמתבטא באותן תורות פילוסופיות. עמדתו של ליבוביץ בעניין זה אינה עמדה של עימות חזיתי, משני טעמים עיקריים. ראשית, ההלכה, המכוננת את עבודת האל בדת היהודית, היא בעלת אידיאל של התבטאות בכל תחום חשוב של החיים, אבל בפועל אינה כזו. חלקים ניכרים של החיים האזרחיים אינם מוסדרים על-ידי ההלכה. מה, איפוא, יעשה אדם דתי, לשיטתו של ליבוביץ, כשנקלע לקונפליקט אזרחי, שאין לגביו הסדר הלכתי? התשובה המשתמעת מדבריו של ליבוביץ היא, כי בנסיבות כאלה, על האדם לנהוג בהגינות, כאדם "מוסרי", במובן הרווח של המונח¹⁰. שנית, ליבוביץ ראה בדת היהודית מסגרת המקנה ערך דתי חיובי גם למעשים הנעשים מתוך כוונה שאינה דתית טהורה, כוונה "שלא לשמה". זאת, לא מתוך הגישה האופטימית, כי "מתוך שלא לשמה בא לשמה", אלא דווקא מתוך הגישה הפסימית, כי לא יהיה קיום לצורת חיים שתשלול את הלגיטמיות של מעשים "שלא לשמה"¹¹. לפיכך, לשיטתו של ליבוביץ, יש ערך דתי להתנהגות של אדם, בהתאם לעקרונות המוסר, בתחומים שאינם מוסדרים על ידי ההלכה.

בתחומים אלה, ניכרת השפעתו של ליבוביץ על חלק מן החברה האורתודוכסית בישראל, מזה שנים רבות, במיוחד מאז מלחמת ששת הימים. יש בחברה הזאת מיגזר לא מבוטל, גם בהיקפו וגם במעמדו, המתגייס למען מאבקים מוסריים, שהם לטעמו גם בעלי ערך דתי, בעיקר בזירת היחסים עם הפלסטינים ומדי פעם גם בשאלות המשטר של מדינת ישראל. זהו מיגזר מיעוט, אבל לא זו בלבד שהוא יצר גוון מובהק בקשת העמדות של ישראל, אלא שקולו מוסיף ונשמע.

3.3 דת ומדינה

גם בסעיף זה ראוי להבחין בין שני רעיונות שונים ולבחון את השפעתו של ליבוביץ בדבר כל אחד מהם בפני עצמו. אחד מן הרעיונות הללו, המעמד הדתי של עולם החיים האזרחיים והמדיניים, ניתן להצגה כרעיון בפילוסופיה של היהדות, לשיטתו של ליבוביץ, ובו נעסוק בסעיף זה. הרעיון האחר, בדבר הפרדת הדת מן המדינה, הוא עיקרה של עמדה פוליטית עקרונית, ההולמת את שיטתו של ליבוביץ, אבל אינה מתחייבת ממנה, באותו מובן שרעיון פילוסופי כלשהו מתחייב משיטה פילוסופית נתונה. ברעיון הזה נעסוק בסעיף אחר.

לשיטתו של ליבוביץ, כפי שבאה לידי ביטוי בדבריו עוד לפני הקמתה של מדינת ישראל ¹². היבטי חייו של אדם בתור אזרח במדינה והיבטי חייה של קבוצת האזרחית בתור ריבון המדינה ראויים לעיבוד דתי ממש ככל ההיבטים השיגרתיים האחרים של חיי האדם או הקהילה, כדוגמת היבטי העבודה והאכילה. מבחינה זו, אין הבדל בין ההיבטים האישיים לבין ההיבטים האזרחיים, מפני שכל היבטי החיים הם נתונים שהדת היהודית מעבדת אותם, כדי לעצב צורת חיים המבטאת את ערכיה בכל היבט והיבט של חיי האדם. הקמתה של מדינת היהודים יצרה אפשרות לעיצוב צורת חיים כזאת, אם לא למעשה, לפחות להלכה, בתור פרוגרמה מעשית שיכלה להיות בעלת משמעות דתית מובהקת.

כיוון שאין בנמצא פרוגרמה כזו, קשה לומר על שיטתו של ליבוביץ שהיתה בעניין זה בעלת השפעה על החברה האורתודוכסית, מן הימים שלפני הקמת המדינה ועד ימינו. גם באותם תחומים שבהם נעשתה מלאכה מעניינת של עיצוב דתי, כגון בתחום הפעילות הצבאית, היא לא היתה לרוחו של ליבוביץ, בעיקר מפני שלבשה את הצורה של החלת עקרונות שלשיטתו לא היו מתאימים לשימוש שנעשה בהם. ברוח זו טען, כי המושג של "פיקוח נפש", שנעשה בו שימוש רב, בהקשר זה, חל על מצבים חריגים ואינו מתאים לעיצוב שיגרה דתית.

3.4 מצוות מעשיות

עמדותיו של ליבוביץ בדבר יחסי דת ומדע, דת ומוסר וגם דת ומדינה מבטאות במידה רבה את עמדתו הבסיסית של ליבוביץ בדבר מקומן של המצוות המעשיות בעולמה של הדת היהודית. לשיטתו של ליבוביץ, המצוות המעשיות מכוננות את הדת היהודית, באותו מובן שכלליו של ריטואל כלשהו קובעים אותו ולא נקבעים על ידיו. מערכת המצוות אינה מערכת הכללים של משחק (שחמט או כיו"ב), שהיא ריקה מתוכן, אלא היא בעלת משמעות של "עבודת הבורא". עם זאת, לשיטתו של ליבוביץ, האמונה מתבטאת באופן פומבי המאפיין את הדת היהודית אך ורק במצוות המעשיות. לפיכך, ביסודה של הדת היהודית עומדת מערכת מצוות בעלת משמעות.

לא רבים קיבלו את עמדתו של ליבוביץ כצורתה, אולם רבים הושפעו מעמדה זו ונתנו מקום מרכזי, אם גם לא בלעדי, למערכת המצוות המעשיות, בתפיסות העולם הדתיות שלהם.

4. עמדות עקרוניות בשאלות השעה

משיטתו של ליבוביץ, בין כמכלול ובין כמשפחה של רעיונות פילוסופיים, נעבור לעמדות העקרוניות של ליבוביץ בשאלות השעה המרכזיות. יש מקום להפרדה בין השיטה והרעיונות הפילוסופיים לבין העמדות העקרוניות הללו, מפני שאפשר לקבל את השיטה כמכלול ובוודאי את כל אחד מן הרעיונות הפילוסופיים האמורים בפני עצמו, מבלי לקבל את העמדות העקרוניות במלואן. בתוך כל אחת מן העמדות האלה ניתן להבחין בחלקים שיש להם זיקה מובהקת לשיטתו של ליבוביץ, אבל גם בחלקים המתיישבים איתה, מבלי שיהיו נובעים ממנה. מידת ההשפעה של כל אחד מן החלקים הללו מנותקת ממידת ההשפעה של משנהו ומטעמים שכבר הזכרנו לעיל היא מנותקת גם ממידת ההשפעה של שיטתו של ליבוביץ ומרכיביה העיקריים.

4.1 הפרדת הדת מן המדינה

ליבוביץ היה מאנשי הרוח הראשונים שהטיפו להפרדה עקרונית של הדת מן המדינה (ואולי הראשון ביניהם) ואחד מהוגי הדעות הדתיים הבודדים שדגלו בעמדה זו. בהשפעה המובהקת של ליבוביץ זכתה עמדה זו, לימים, לתמיכה רחבה ואפילו מאורגנת בחוגים מגוונים, גם בתוך החברה האורתודוכסית, אבל מעולם לא ניתן לה ביטוי מעשי באחת מן המסגרות הפורמליות של המדינה, בחוק או במדיניות.

לאמיתו של דבר, כמעט כל התומכים בהפרדת הדת מן המדינה עושים זאת מטעמים שליבוביץ לא היה שותף להם ולעיתים קרובות היה אפילו מתנגד להם בחריפות. ליבוביץ היה מעוניין בהפרדת הדת מן המדינה, כדי לחזק את הדת, כדי שתוכל להתקיים באופן שאינו תלוי במדינה, כלומר במימסד או בפוליטיקאים השליטים בו. הוא רצה לחזק אותה, גם מפני שרצה בטובתה כשלעצמה וגם מפני שרצה לראות אותה מהווה אופוזיציה אידיאולוגית מתמדת, שאינה חדלה להזהיר את הבריות מפני מתן כוח מופרז לשלטונות המדינה ומפני שימוש מופרז בכוח, שהוא אחד מן החטאים שכל שלטון מועד להיכשל בהם. אופוזיציה כזו יכלה להיות בעלת ערך דתי מובהק, למרות שאין המדובר בפרוגרמה מעשית של הלכות מדינה.

לטעמו של ליבוביץ, הפרדת הדת מן המדינה, פירושה בין השאר הוא שהחברה הדתית תחזיק בכוחות עצמה את כל השירותים הדתיים ואפילו את בתי הספר שלה. אין צורך להזכיר במפורט, כי החברה הדתית על כל מיגזריה הלכה ממש בכיוון ההפוך¹³.

לעומת זאת, כמעט כל תומכיה של הפרדת הדת מן המדינה מעוניינים בתמורה אחרת, בהקטנה משמעותית של השפעת המפלגות הדתיות והאידיאולוגיות שלהן על החיים האישיים ועל החיים הציבוריים בישראל. ככל שהמדובר בהחלשת המימסד הדתי והמפלגות הדתיות, אפשר היה למצוא בליבוביץ שותף רעיוני, אבל אם המדובר בהחלשת החברה הדתית והרחקתה ממעגלי החיים האזרחיים של המדינה, ליבוביץ היה יריב רעיוני נחרץ.

אמביוולנטיות כזאת היתה מנת חלקו של ליבוביץ לא פעם. בינו לבין רבים זולתו הצטיירה שותפות מעשית ברורה, מצד אחד, ונפערה תהום אידיאולוגית מובהקת, מצד שני.

4.2 נסיגה מן השטחים

מן המפורסמות היא עמדתו של ליבוביץ בגנות השליטה של מדינת ישראל בשטחים שנכבשו מידי ממלכת ירדן במלחמת ששת הימים. כבר במהלך אותה מלחמה הזהיר ליבוביץ מפני הסכנות המוסריות הנשקפות מן הכיבוש והחל להטיף לנסיגה מן השטחים הללו. בעניין זה היתה לו השפעה מובהקת על רוב החברה הישראלית, תחילה בשמאל ואחר כך גם במרכז. גם השפעתו וגם הנכונות להודות בה הלכו והעמיקו במשך השנים, במיוחד מאז שנות ההתקוממות (האינתיפדה).

ליבוביץ לא הסתפק בהבעת התנגדות להמשך הכיבוש, אלא קרא גם לנסיגה חד-צדדית של ישראל, על כל היבטי נוכחותה בשטחים שממזרח לקו הירוק. להיבט הזה של עמדתו לא היתה כל השפעה.

התנגדותו להמשך הכיבוש, ובכלל זה להתנחלות, היתה נעוצה בחרדתו לאפשרות המעשית לקיים מדינה שתהיה מסגרת העצמאות המדינית של העם היהודי ולא מסגרת השליטה שלו בעם אחר. עמדה זו הולמת את שיטתו, הדורשת התנהגות מוסרית (במשמעות הרווחת של המונח), בכל תחום שאינו מוסדר על-ידי ההלכה. עם זאת, ראוי להכיר בעובדה כי שורש עמדתו של ליבוביץ נעוץ בראש ובראשונה בדאגה לעתיד טיבה של מדינת ישראל ובעקיפין גם לעתידו של העם היהודי בתור עם עצמאי ולא בהכרת החובה המוסרית להניח לפלסטינים ליהנות מזכות ההגדרה העצמית במסגרת מדינה עצמאית משלהם. לפיכך, למרות אורך ימיה של השותפות המעשית בין ליבוביץ לבין השמאל בישראל, לא ראוי לטשטש את ההבדלים שבין שורשי עמדתו של ליבוביץ לבין שורשי העמדות הדומות של שותפיו.

גם השותפות בהתנגדות להתנחלות היתה מוגבלת בעומקה. ליבוביץ פסל את ההתנחלות, גם מתוך חרדה לאופיה של היהדות, כאשר החברה הדתית השליטה על עצמה, במידה רבה, תוכן לאומני וסגנון כוחני, בצירוף שיש בו יותר אלילות מיהדות. שותפיו בשמאל אינם שותפים לחרדה זאת, אלא לאופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל ולמתכונת המוסרית של קיום העם היהודי והעם הפלסטיני, זה בצד זה.

4.3 סירוב לשרת בלבנון

בזמן מלחמת לבנון קרא ליבוביץ לחיילים לסרב להשתתף במלחמה. לקריאתו היתה השפעה מיידית גלוייה על הארגון "יש גבול", שעל כרוז היסוד שלו חתמו כאלפיים חיילי מילואים. רבים מחבריו סרבו לשרת בלבנון, הועמדו לדין ונענשו. לקריאתו של ליבוביץ היתה השפעה מאוחרת יותר וסמוייה על רבים אחרים, שמצאו דרכים של "סירוב אפור". מאוחר יותר קרא ליבוביץ לחיילים לסרב לשרת בשטחי "הגדה המערבית" ו"רצועת עזה", אולם לא רבים נענו לקריאה זו.

להשפעתו של ליבוביץ יש מקום לייחס את מקומה של תופעת "הסירוב האזרחי" בחברה הישראלית, במיוחד בהקשרי השירות הצבאי. ליבוביץ היה סבור, כי הסירוב לשרת ימוטט את משטר הכיבוש, אם יופיע בהיקף לא מבוטל. התחזית נתבדתה. מאות אירועי הסירוב לשרת בלבנון ואלפי אירועי התמיכה בתופעת "הסירוב האזרחי" (בין השאר במסגרת תנועת "השנה ה21") לא החלישו את משטר הכיבוש. שום תנועה ישראלית לא הצליחה לחולל את המפנה ההיסטורי שחוללה האינתיפדה הפלסטינית.

טענה כוזבת מתארת את תופעות "הסירוב האזרחי" שהתגלו בשמאל בעקבות מלחמת לבנון כתקדימים לתופעות שהתגלו בימין בעקבות תהליך אוסלו. מי שיקבל טענה זו ימצא את עצמו מייחס לליבוביץ השפעה עקיפה גם על הימין הקיצוני בדמות "זו ארצנו" וכיוצא בה, אולם זוהי מסקנה חסרת-שחר. טענת המוצא היא כוזבת, בעיקר מפני ש"הסירוב האזרחי" במהלך מלחמת לבנון נעשה על רקע הפגיעה באשיות הדמוקרטיה שהיתה בהוצאת החיילים ל"מלחמת יש ברירה" והוא היה בלתי אלים באופיו, שעה שהסירוב המוצהר להשתתף בפינוי התנחלויות וההפגנות של הימין היו על רקע מחלוקת פוליטית הנתונה להכרעה דמוקרטית והתגלתה בהן כל קשת האלימות, החל בהמרדה בנוסח "ימית", לפני מלחמת לבנון, וגמור ברצח ראש הממשלה ושר הבטחון. ¹⁴

5. הרוח

נחתום את הסקירה בסיפור מעשה, המסמל ערוץ נוסף של השפעה, ערוץ שאמנם קשה להעריך במדוייק את הנעשה בו, אולם לא קשה להכיר בחשיבותו המיוחדת.

כאשר החליטה אוניברסיטת תל-אביב להעניק לליבוביץ תואר "דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד", היה בהחלטה גם סעיף שקבע, כי התואר לא יוענק במסגרת הטקס השנתי השיגרתי של הענקת תארי כבוד, אלא ייערך לשם כך טקס נפרד. אינני יודע מה היו מניעי ההחלטה המיוחדת הזאת. יש דורשים אותה לכאן ויש דורשים אותה לכאן. מכל מקום, אני הייתי מרוצה מן האפשרות לייחד לכבודו של ליבוביץ טקס שלם ומיוחד. ראשי האוניברסיטה, מארגני הטקס, ביקשו ממני לשאת דברים, גם מכיוון שרעיון תואר הכבוד היה שלי. חלק אחד מן הנאום שלי הקדשתי לאנלוגיה בין תפקידו של הנביא לבין תפקידו של איש הרוח, הגם שידעתי שליבוביץ אינו חובב אנלוגיות שיש בהן נימה של חילוּן מושגים דתיים. החלק הבא של הנאום הוקדש לקורותיו של ירמיהו הנביא, שידע הוקרה ורדיפות, בעת ובעונה אחת, מצד המלך ומצד נאמניו ¹⁵. בפתח דברי התודה שלו הסתייג ליבוביץ, כצפוי, מן ההשוואה בין מעמדו לבין מעמד הנביא. לאחר הטקס, ניגש אליי ולאחר דברי תודה, חמים, קצרים ופשוטים, בדבר תואר הכבוד, הודה לי במיוחד על כך שהבאתי בפרוטרוט את קורותיו של ירמיהו הנביא.

ליבוביץ העניק לחברה הישראלית את הדוגמה הבולטת ביותר של איש רוח, היושב בתוך עמו, כואב את כאביו, מצד אחד, ומשלח בו את תוכחתו, מצד שני. אומץ הלב, טוהר הכוונות, העצמאות הרעיונית, הנקיון הערכי, הלהט המוסרי, היו מופת של המידות הטובות של איש הרוח, המבקר החברתי האמיתי. בחייו של ישעיהו ליבוביץ ובמותו, ניצב המופת הזה לעיני רוחם של רבים, בבואם לעצב לעצמם את צביון המאמץ החברתי שהם לוקחים על עצמם.

הערות

1. דוגמאות להשפעה המעניינת של הפילוסופיה של קאנט על תפיסת היהדות של ליבוביץ, ראו: נעמי כשר, "תפיסת היהדות של ליבוביץ לעומת תפיסת המוסר של קאנט, בתוך ספר ישעיהו ליבוביץ ערכו אסא כשר ויעקב לוינגר, אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב, 1977, עמ' 34-21. (חזרה)

2. עיסוק בקטעים מעולמו של ליבוביץ ממלא את האסופות ספר ישעיהו ליבוביץ (ראו הערה 1) וישעיהו ליבוביץ, עולמו והגותו , ערך אבי שגיא, כתר, ירושלים. נסיון ראשון לעסוק כראוי במכלול מופיע בסידרת ההרצאות של נעמי כשר, באוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל (1997) וכפי שהופיע גם בדפוס אמונתו של ישעיהו ליבוביץ, הוצאת משרד הביטחון, 2000. (חזרה)

3. הסבר והצדקה של מתכונת הפרשנות הזאת, ראו: אסא כשר "פרשנות פילוסופית מחודשת לכתבי הקודש". נכלל בספר ישעיהו ליבוביץ, עולמו והגותו (ראו הערה 2), ובקרוב גם בספר דרך הרוח, עם-עובד. (חזרה)

4. חלק מן המתח קשור בפרשנות התמימה של התורה, המעמתת את סיפור הבריאה, למשל, עם תיאוריה מדעית זו או אחרת. דיון מלא ביחסי דת ומדע יכלול, איפוא, גם דיון במעמדם הדתי של כתבי הקודש. הטענות העיקריות של ליבוביץ בדבר האופי הנורמטיבי של הדת חלות בשיטתו גם על כתבי הקודש. (חזרה)

5. נסיונות ליישב את תורת ההתפתחות עם סיפור הבריאה שבתורה ידועים מהערות של בעל תפארת ישראל והרב א"י הכהן קוק ומכמה מאמרים של סבי הרב מנחם מ' כשר. (חזרה)

6. החברה הדתית הקדישה תשומת לב רבה לסוגיית היחסים בין דת ומדע, עד מלחמת ששת הימים. ביטויים לכך ניתן לראות גם במקום שתפסו הדיונים בסוגייה זו בבטאון דעות, שהיה באותן שנים הבימה הרעיונית המרכזית של המיגזר המשכיל של החברה הדתית. (חזרה)

7. ראו את הספר הקלאסי 1971 Rawls, John, A Theory of Justice. Harvard University Press, Cambridge, MA. (חזרה)

8. הסוגייה המעניינת ביותר בהקשר זה היא היחס לאיסלם. ההבדל בין יחסו של ליבוביץ אל האיסלם לבין יחסו אל הנצרות בא לידי ביטוי בהזדמנויות שונות. ראו לדוגמה, מיכאל ששר, ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו, כתר, ירושלים, 1987, עמ' 58-64. (חזרה)

9. ראו: אסא כשר, סידרת ההרצאות יהדות ואלילות, באוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל, (1992), העתידה להופיע בדפוס. (חזרה)

10. ראו מאמרו של ליבוביץ, "לאחר קיביה", תורה ומצוות בזמן הזה, מסדה, תל-אביב, 1954, עמ' 178-168. חלק מן ההצדקה של עמדה זו בא במאמר אסא כשר, "דת, חברה והגינות", בתוך: כשר, אסא (עורך) מוסר והשכל, יחדיו, תל-אביב, 1985 עמ' 77-70.. חלק אחר נכלל בספר יהדות ואלילות (ראו הערה 9). (חזרה)

11. ביטויי ההבחנה בין "לשמה" לבין "שלא לשמה" הם נושא ספרו של ליבוביץ חמישה ספרי אמונה, כתר, ירושלים, 1995. וראו סיפרה של נעמי כשר אמונתו של ישעיהו ליבוביץ (הערה 2). (חזרה)

12. ראו, לדוגמה, מאמרו "חינוך למדינת התורה", (1943) תורה ומצוות בזמן הזה, עמ' 67-53. (חזרה)

13. לטעמי, זו הפרדת הדת מן המדינה במתכונת שאינה רצוייה. לא הייתי רוצה לראות את נטל קיומה של מערכת החינוך וההשכלה מונח על כתפי ההורים, שאינן יכולות לעמוד בו. תפיסת הדמוקרטיה כשלטון ההגינות מחייבת הפרדת הדת מן החוקה, במסגרת הפרדת כל אידיאולוגיה מן החוקה החייבת להיות הוגנת, הווה אומר, בין השאר, נייטרלית מבחינת המחלוקות בין דתיים לבין חפשיים, בין זרם דתי אחד למשנהו ובתוך כל זרם דתי. (חזרה)

14. ועם זאת, בדיעבד, המתכונת של ביטוי "הסירוב האזרחי" כנגד מלחמת לבנון, בתחום הסירוב לשרת בצבא, נראית לי כמתכונת מוטעית, אבל אין כאן מקום להאריך בזה. (חזרה)

15. עיקרו של אותו נאום, ראו: אסא כשר, "בין יהדות לביקורת חברתית", בתוך: ברוש, תמר (עורכת) נאום לכל עת, ידיעות אחרונות, תל-אביב, 1993 עמ' 308-303. [נסיבות השמעת הנאום לא מתוארות נכון בפתיח המקדים את הנאום.[ (חזרה)

מתוך:

תיאוריה וביקורת אוקטובר 1998.